|
|
Page:13
התפיסה המקובלת , הרואה במושג "סליחה" שכחת העוול . בדרך כלל עושה העוול , הזוכה לסליחה , נתפס כ"אדם אחר" מזה שפגע משום שהתחרט וביקש לאיין את העוול כאילו לא אירע . ואולם אם הפוגע הפך ל"אדם אחר" והעוול נשכח , הרי שלא נותר עוד מרווח לוגי לסליחה . הסליחה אפשרית רק במקום שבו נעשה עוול , וככל שהעוול רב יותר , כך הסליחה נחוצה יותר ; אבל ככל שהיא נחוצה יותר , כך היא מוצדקת פחות משום שהעוול רב יותר , הפוגע פגע יותר , והנפגע נפגע יותר . זהו פרדוקס הסליחה , וז'ק דרידה הוא אחד ההוגים שהראה אותו במלוא עוצמתו . כדי לפתור אותו , הוגים רבים מפרידים בין העוול לבין עושהו . הם מציעים לגנות את העוול , אבל לסלוח ליוצרו . בסליחה הם רואים קבלת הפוגע כאדם רציונלי ובעל ערך , המסוגל לאמץ תכליות חדשות , להשתנות , לגבש מחדש את עמדותיו המוסריות וכדומה . ואולם ההפרדה הזאת משאירה את העוול בגדר חריג לא מוסבר בביוגרפיה של הפוגע , ואין איש המקבל עליו אחריות . לפיכך מציע בנזימן תפיסה אחרת של מושג הסליחה , המבוססת על הזיכרון , ולא על השכחה . סליחה שלמה היא תהליך דיאלוגי שבו הפוגע והנפגע נושאים את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו במרקם חייהם , וזאת בלי לטשטש את אשמת האחד ואת הצלקות שהותיר בנפש האחר . השער השלישי עוסק בקשר שבין זיכרון לבין אובדן ומוות . הדגש הוא במחלוקת בדבר עיצובו של הזיכרון ובמאבק בין סוכני הזיכרון הטוענים לבעלות עליו . מאמרה של דליה עופר דן במחלוקת בנושא ההנצחה ביער שניטע לזכר יהודי בולגריה שנספו בשואה . עופר היתה חברה בוועדה הציבורית שהתבקשה על ידי קרן קימת לישראל ( קק"ל ) להכריע על שם מי ייקראו היער והאנדרטאות שבו , ובעיקר האם ראוי להנציח את זכרם של המלך בוריס השלישי ורעייתו המלכה ג'ובנה . בוריס השלישי נמנע מלחתום על הצו לגירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה , ובכך תרם במידה רבה להצלתם . עם זאת , הוא היה מעורב בפעולות שהביאו לידי גירוש יהודי תראקיה ומקדוניה למחנות ההשמדה . סיפורם של יהודי תראקיה ומקדוניה נדחק לשוליים עד כדי כך שמיכאל בר זוהר בחר לספרו על יהודי בולגריה בעת השואה את הכותרת : הרכבות יצאו ריקות . ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה . למעשה , הרכבות היו מלאות ביהודי תראקיה ומקדוניה . המאבק על יער בולגריה ניטש באשר לאוסף של פרטים : על שם מי הוא ייקרא ? אילו אנדרטאות יוקמו בו ? אילו שמות ייחקקו עליהן ? מה ייאמר על בעלי השמות הללו ? כל פרט כזה טומן בחובו תכנים עמוקים של זיכרונות מעונים , ונושאי התכנים הללו ביקשו לפלס להם דרך אל התודעה הציבורית מתוך העלמת זכרם של מי שאינם ראויים בעיניהם להעלאה על נס . נושאי הזיכרונות , מי שנאבקים על ההנצחה ועל משמעותה , הם מי שמבקשים לכבד את זכרם של מי שאינם עוד . השאלה מה ציוו המתים במותם
|
|