|
|
Page:10
הבורא עמו מסתורין הם בשביל הנברא . והאדם — לאו דווקא איוב — הוא כמו גרגיר קטן בתוך המסתורין האוניברסלי . כמובן , כל זה אמת , כל זה נכון . אך האם סיפקה תשובה זו את איוב ן לא בזה מצא איוב את שלוות נפשו . ואמנם לבסוף קיבל איוב את הפתרון להתלבטויותיו למען צדקת ה : ' "ויען איוב את ה , ' ויאמר : ידעתי כי כל תוכל ולא ייבצר ממך מזמה . מי זה מעלים עצה בלי דעת . לכן הגדתי ולא אבין , נפלאות ממני ולא אדע . שמע נא , ואנכי אדבר , אשאלך והודיעני . לשמע אזן שמעתיך , ועתה עיני ראתך . על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" ( שם מ '' ב , א — ' ו . ( ' איוב מכיר במיסתורין . נפלאות הבורא הן ממנו והלאה ומחוצה לו . אחרי ככלות הכל , השאלות נשארות שאלות , ואיוב מחפש תשובות לשאלותיו מא להיו . הוא כבר אינו טוען כלפי שמים . את מנוחת נפשו הוא מצא בנסיון המפגש עם אלהיו . כל עוד שידע את הקב"ה "לשמע אזן בלבד , " שאלותיו הן טענות' מעין ריב היה לו עם הבורא , ספיקות . אבל עכשיו , שבעיניו ראה את הבורא שענה לו , הטענות נסתמו , הספיקות נעלמו . הוא מתחרט על דבריו הראשונים . הוא יודע שהמיסתורין מובנו שיש תוכנית וטעם גם למיסתורין של יסוריו . שאלותיו כבר אינן טענות , אלא בקשות אל הבורא : שמע נא ... והודיעני . " כן , אני מוכן לקבל ... ומבקש להבין מה שנתן להבין . המיסתורין לבד אנו תשובה , אבל כאשר הקב"ה מגלה את עצמו לאדם כעומד על יד המיסתורין שלו , אז כבר אפשר לחזות עם הבלתי מובן , ולהמשיך מחדש עם ברכת ה . ' כך רואה אןני את המובן של הקמת המדינה בעקבות השואה . העובדה שדווקא אחרי החורבן האיום ביותר במשך כל גלויותינו זכינו להזדמנות ולאתגר של התחדשות כזו שבהן תמלאנה — אם רק נהיה ראוים לכך — התקוות הנועזות ביותר של כל הדורות , היא ההוכחה שהרציפות של שואה וקום המדינה אינה מקריות , שיש תוכנית ויש הדרכה . הקמת המדינה היא ההמשך לפרשת השואה שלא הסתיימה בחורבן , אלא צעקה לגאולה . עברו עלינו ימים נוראים של שתיקת ה , ' של הסתר פנים . כל מה שידענו עליו באותם הימים היה מה שלמדנו עליו , מה שנכתב
|
|