|
|
Page:13
החדירו את דמותה של מרים לפטריארכט הנוצרי , כן החדיר פרנצי את דמותה של האם לפטריארכט הפסיכואנליטי . ב 1933 כתב פרנצי ביומן הקליני שלו : "היכולת והמוכנות לסבול הן ביטוי של נפש האשה [ ... ] תענוג האמהות הוא התענוג לסבול יצורים פרזיטיים המתפתחים באופן לגמרי אגואיסטי על חשבון גוף האם" . ( Ferenczi 1988 , 42 ) הוא טען שלצד האנוכיות הגברית , כדחף להשתחרר מן המתח והמצוקה , קיים הדחף הנשי לפיוס . במקום שפרויד שאף לשליטה על היצרים ורצה לחנך , ביקש פרנצי לפייס , לנחם ולהרגיע . בחייו היה פרנצי מנודה ומושפל על ידי הממסד הפסיכואנליטי , אך היום , שבעים שנה לאחר מותו , הוא זוכה להכרה מחודשת ואף לכינוי "אם הפסיכואנליזה , " כנגד "אבי הפסיכואנליזה" פרויד ( ברמן . ( 2003 גורמים רבים תרמו להתרחשותם של שינויים מרתקים אלה בתנועה הפסיכואנליטית . אחד העיקריים שבהם הוא רוח הזמן , אשר עיצבה דמות של אדם כוחני פחות , רגיש יותר , שאינו מחפש עוד אחר האמת המוחלטת , אדם 3 הזקוק לקבל ולהעניק אמהיות . תהליך זה מבטא את היציאה מן התפיסה הפאלו צנטרית והמעבר מעמדה פטרנלית לעמדה מטרנלית . בשיח הפסיכואנליטי של ימינו התגבשה התפיסה הרואה בדמות האם , ולחלופין בדמות המטפל ה"אמהי , " גורם מכריע להתפתחותו התקינה של האדם וליכולתו לאהוב ולהתמודד עם העולם . תפיסה זו מייחסת הפרעות נפשיות רבות להיעדרה של אמהות טובה דייה . ההקבלה בין הטיפול הפסיכואנליטי לטיפול האמהי נעשתה הדוקה כל כך עד שיצירת הפונקציה האמהית אצל מטופלים שאצלם פונקציה זו לוקה בחסר הפכה למטרה המרכזית של טיפולים פסיכואנליטיים רבים ( ראו מאמריהם של חיותה גורביץ' ויחזקאל כהן בספר זה . ( עם זאת , באשר למהותה של דמות האם או המטפל הפסיכואנליטי הדעות חלוקות . הפסיכואנליטיקאי עמנואל ברמן מתנגד לציפייה להתמסרות טוטלית של האם לילדיה או של המטפל למטופליו . הוא טוען שיש להבחין בין מסירות המותאמת לצורכי הילדים והמטופלים ובין ביטול עצמי או הקרבה עצמית . על פי תפיסתו , על הורים ומטפלים כאחד למצוא את הדרך לאפשר את צמיחת הילד או המטופל בלי לבטל את עצמיותם שלהם ( ברמן . ( 2004 עקב מרכזיותה של דמות האם כמעט בכל התרבויות מעמיסים על כתפיה ציפיות אינסופיות ומיתוסים רבים . מחקרים רבים מראים שהמתחים "אמהות טבעית" ו"אמהות נורמלית" טומנים בחובם גם הטיות חברתיות , מיתוסים , עמדות פוליטיות ודעות קדומות . עצם הגילוי שאין אמהות נורמלית אחת היה אמור לתמוך בנשים שהחליטו שלא ללדת או שלא למלא את התפקיד האמהי . 3 להרחבה ראו ברמן . 1997
|
|
|