|
|
Page:12
לתהודה רבה . באותו הספר , אחרי ניתוח של ממצאים היסטוריים מחברות נוצריות אדוקות , ושל תהליך החיווי הפסיכיאטרי , ושל הקשר ביניהם , כתבתי גם פרק חיובי על האפשרות של פסיכולוגיה אחרת , מיסודו של הבעש"ט , פסיכולוגיה אופטימית שפניה אל העתיד . דווקא הפרק הזה משך את תשומת לבם של אנשי ההוצאה , והם חזרו ושאלו על החסידות . הם דיברו בסקרנות גדולה על מה שהם קראו 'חסידיזם . ' הם לא ממש ידעו מה ההבדל בין החסידות כתנועה ובין החסידות כביטוי כללי לאדיקות דתית , אבל הסקרנות התעוררה . כך התעוררה גם סקרנותי שלי . באותה שנת שבתון , מתוקפן של נסיבות משפחתיות , הרביתי לנסוע ברכבת . במהלך אותן נסיעות ארוכות ניסיתי לחשוב האם יש פסיכולוגיה חסידית , ומה יש לה לתרום לפסיכולוגיה המוכרת לנו . ברגע אחד , בנסיעה ברכבת , נפל עלי הרעיון של הצמצום . התלהבתי מבפנים , הרכבת הפכה בעיני רוחי למעשה מרכבה . כשירדתי מהרכבת הגעתי בריחוף למשרדי האוניברסיטה וטענתי בבדיחות שאני זקוק לנייר כי נתקפתי ב'שלשולגרפי , ' וכשם שאדם שנתקף שלשול זקוק לנייר , כך נזקקתי בדחיפות לדפים כדי לכתוב . התיישבתי לכתוב ותוך עשרים דקות כתבתי מתווה למה שהפך לימים לספר 'קיום בסוד הצמצום . ' סברתי שהרעיון שהאל מצטמצם מתוך עצמו כדי לפנות מקום לעולם האנושי , טומן בחובו כוח פסיכולוגי-חינוכי , המשמש את היצור האנושי המחקה את האל כדוגמה כיצד להצטמצם ולפנות מקום לזולת שאיתו הוא עומד לפתח יחסים דיאלוגיים . במסגרת זו ראיתי גם את פסיכולוגיית החוצפה-כלפי-שמיא כפועל יוצא מתיאוריית הצמצום , המזמינה את האדם לתקן את שבירת הכלים הקוסמית באמצעות העלאת ניצוצות הקדושה בתוך העולם הנברא . ועדיין , היה בי חשש , אני חייב להודות . חשבתי לעצמי שכל מה שאני יודע על חסידות מגיע מבית אבא . לא היה לי כל רקע למדני בהבנת החסידות , ואיך אוכל לומר משהו בפני חוקרים גדולים כמרטין בובר וכגרשם שלום מבלי להתבייש . פרופ' ישראל תא-שמע המנוח הפגיש אותי עם משה אידל שחיזק אותי בטענות אודות הצמצום . ממנו שמעתי שהצמצום שתפס את
|
|