|
|
Page:9
מבוא הופעתו של הרצל על הבימה הציבורית הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה היהודית החדשה . דמותו החידתית אפופת האגדות , ועולמו האישי הקרוע בין אידאות מתחלפות וסותרות - מאתגרים אותנו גם מאה שנים אחרי מותו . אל הגותו ואל עולמו חוזרים ומתנפצים גלי התנודה ההיסטורית שעברו היהודים במאה הסוערת שחלפה , והדיון העכשווי שמתנהל בשאלות יסוד קיומם בהווה , נשזר עם 'הרצל' ועם המטען המיוחד שהוא נושא כסמל לדמות ביניים בין הגטו הישן ל 'גטו החדש . ' יצירתו של הרצל טבועה בחותם התקופה שבה פעל . במפנה המאות עסק השיח הציבורי באירופה בהבנה ובהגדרה של מהות 'האדם החדש' - תוצר הנאורות , המודרניות , הקידמה והטכנולוגיה המתפתחת . הרצל ביקש להנחיל לעמו 'הישן' את טעם החידוש האירופי , כפי שחווה אותו בווינה ובפריז . בה בעת , הרצל הפנים את הייחוד היהודי : בצד הדילמה האוניברסלית בין חדש לישן , הוא חי גם את הדילמה הפרטיקולרית בין ' אדם' לבין 'יהודי . ' האנטישמיות שהרימה ראשה , רוחות הלאומיות והרומנטיקה שנשבו באירופה - כל אלו עוררו את נימי נפשו של היהודי האוסטרי , ודחפו אותו לחפש אחר ייחוד יהודי . מתח כפול זה - ישן מול חדש , יהודי מול אדם - קיים גם בימינו , ומשליך על הקיום היהודי שבהווה . אף שהרקע התרבותי השתנה , הדילמות בעינן עומדות , ומכאן הרלוונטיות הגדולה של הרצל בעבורנו : האם אנו רוצים להיות 'אדם חדש' - בצלמה של התרבות הליברלית המערבית המשווקת על ידי הכוחות הגלובליים רבי העוצמה , או שאנו כמהים ל 'יהודי הישן' - ורואים עצמנו כנושאי מסורת , זיכרון , מיתוס ואתוס ייחודיים ? חשוב מכך : האם נדרשת אכן בחירה בין שתי האפשרויות או שייתכן שילוב של שתיהן גם יחד בחיינו ? הרצל האיש סבר כי שחרור היהודי מעולמו הישן יאפשר לו לבנות את חייו בצורה חדשה ובריאה יותר , כבן חורין , אדם נאור הנושא עמו את ערכי העולם התרבותי . מה ניתן ללמוד מן הפרקים הדרמטיים שנרשמו במסע
|
אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים
|