|
|
Page:11
תחילה , במחצית שנות השמונים , שונה "חוק הבזק , " ובזכותו התאפשרו שידורי טלוויזיה בכבלים . שידורים אלה לא פגעו פגיעה של ממש בערוץ הטלוויזיה הציבורית - הערוץ שמר על המונופול בהספקת מידע ויזואלי בעברית - אבל הם היו בבחינת חלופה בעבור הצופים שלא היו מעוניינים בשידורי האקטואליה של הערוץ המונופוליסטי . בו בזמן החלו שידורי הניסיון בערוץ , 2 ואף שהיו צנועים בהיקפם ובאיכותם , גם הם היו בבחינת חלופה למי שמאסו בערוץ המונופוליסטי ( טוקטלי . ( 2000 במשיכתם את הצופים הללו החלישו ערוצי הכבלים את יכולת התיווך של הטלוויזיה החד ערוצית . ערוצי החדשות הזרים בכבלים , ובעיקר סי אן אן , אמנם יצרו סדקים ראשונים , אך לא סיכנו את המונופול , ולו משום שמטבעם לא סיפקו הללו סיקור מקיף על ישראל . מאוחר יותר , בשנת 1993 החל ערוץ 2 בשידורים כלליים , שהיו בגדר חלופה לשידורי האקטואליה בטלוויזיה הישראלית , ובייחוד למהדורת החדשות " מבט . " אז נפרץ המונופול גם בתחום האקטואליה . באמצע שנות התשעים אימצה שרת התקשורת דאז , לימור לבנת , מדיניות הידועה בשם "שמים פתוחים" ( לבנת . ( 1997 מדיניות זו נועדה לעודד ריבוי ערוצי שידור קטנים , הצפויים להיות חלשים במשא ומתן עם הדרג הפוליטי . לכאורה הצדיקה הממשלה את המדיניות בשם הפלורליזם בתקשורת , החיוני לדמוקרטיה , אך למעשה כרסם המהלך במעמדם של ערוצי הטלוויזיה המספקים מידע והעוסקים בתיווך בתחום הפוליטי , ולו משום שהללו איבדו צופים לטובת הערוצים החדשים והרבים אשר הציעו תכנים חלופיים . גם כניסתן של מצלמות הטלוויזיה לכל פרלמנט , וכך גם לכנסת , הותנתה בסדרת הסדרים עם הדרג הפוליטי . בכל דמוקרטיה מערבית עוררה נוכחות המצלמות בבית המחוקקים חששות כבדים באשר להשפעתן על הפעילות הפרלמנטרית , למשל יצירת דרמטיזציה וולגריזציה של הדיונים , התאמת סדר היום לצורכי סיקור התקשורת או תזמון אירועים לשעות הערב משום שאלה שעות צפיית השיא בטלוויזיה . ( Franklin 1992 ) ואמנם , גם "הסיקור העיתונאי של הקונגרס במשך שנים השתנה מספקנות בריאה לציניות גמורה" . ( 2003 , 28 Rozell ) השינויים הללו מחמיאים לאמצעי התקשורת , ובפרט למדיום הטלוויזיוני , אבל הם מצניעים את הצד השני של המטבע : הצד של עיצוב דפוסי פיקוח ושל ניצול אמצעי התקשורת . עם הזמן פוליטיקאים לומדים לנצל את המדיום למניפולציות במידע . הם מגייסים תמיכה ציבורית אגב ניצול של המצלמות ושל הכתבים להפצת מסרים נוחים להם . יותר ממה שהמצלמות משפיעות על סדר היום הפוליטי , לעתים כתבים המסקרים את בית המחוקקים נכנעים לתכתיבים של פוליטיקאים י יועציהם של ראש הממשלה או של שר בכיר אמנם מתזמנים מסיבות עיתונאים לשעת צפיית השיא ולפי לוח המשדרים , אך גם אם ערכן החדשותי של אלה נמוך , עורכי
|
|