|
|
Page:9
על אף חתירתו למעמד מיוחד , אין מוסד התקשורת יכול להישאר עצמאי לחלוטין , ולו משום שהוא חלק מן המרקם החברתי ולכן רוקם יחסי גומלין עם סביבתו . לפיכך גם מוסד התקשורת , או חלקים ממנו , עשויים לטפח זהות " מפוצלת , " היברידית . ברור אפוא מדוע הוצע להתייחס לאמצעי התקשורת , ודווקא בישראל , כאל . ( Caspi and Limor 1999 ) in / outsiders אמצעי התקשורת חותרים למעמד עצמאי ובלתי תלוי במוסדות אחרים . " חופש העיתונות" ו"חופש זרימת המידע" היו ונותרו שניים מערכי היסוד של כל דמוקרטיה . ההתנגשות בין שני הצרכים הבסיסיים - עצמאותם של אמצעי התקשורת והפיקוח עליהם - מפרנסת את המשא ומתן המתמשך בין מוסד התקשורת לבין סביבתו , ובכללה המוסד הפוליטי . במשך השנים נוסחו שתי תפיסות חלופיות ומתחרות על טיבם של יחסי הגומלין בין מוסד התקשורת לבין סביבתו . אחת מהן היא התפיסה האומניפוטנטית , המקסימליסטית , בדבר השפעות אדירות ומאגיות של מוסד התקשורת . תפיסה זו נשענת על תחושות ועל מחקרים מוקדמים , ( Barrett 1997 Boyd- ) ולפיה שוררים יחסים בלתי מאוזנים בין מוסד התקשורת לבין הסובב אותו . מוסד התקשורת מסוגל להשפיע על המוסד הפוליטי עד כדי הכתבה של סדר היום ושל עיצוב נהלים והחלטות . לא זו אף זו : לפי התפיסה המקסימליסטית , הפוליטיקאים כמו נתונים ללחצים בלתי נסבלים מצד עיתונאים , ולעתים הם נאלצים לנהוג שלא על פי שיקול דעתם , כדי לרצות את העיתונאים ואת העורכים . אמצעי התקשורת כמו מתפרצים לכל מוסד - משפחה , משפט , צבא או פוליטיקה - ומשפיעים על המתרחש בו עד להכנעת הדפוסים הקיימים . הצפייה במסך הקטן יש בה כדי לשנות את יחסי הגומלין בין הורים לבין ילדים במשפחה , להחצין תהליכים עדינים בפוליטיקה או לחשוף שופטים ומצביאים דגולים ללחצי הציבור . נראה שהתפיסה האומניפוטנטית , שהיא לא מעט פולקלוריסטית , משרתת היטב את שני הצדדים . באשר למוסד התקשורת הרי שתפיסה זו מחמיאה לו בכך שהיא מייחסת לו עוצמה אדירה , מוסיפה לדימוים העצמי של העיתונאים ומשפרת את מעמדם החברתי . כאמור , תפיסה זו משרתת היטב גם את המוסד הפוליטי : ייחוס העוצמה הכבירה מצדיק את התביעה החוזרת ונשנית להידוק הפיקוח על מוסד התקשורת ועל כל אמצעי תקשורת בנפרד . על פי התפיסה החלופית , היחסים בין מוסד התקשורת לבין המוסד הפוליטי , הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו , מאוזנים יותר ונשענים על חלופין ביניהם : ( Wolfsfeld 1997 ) תפוקת העיתון - המידע המתפרסם - היא תשומה לפוליטיקאים , ואילו תפוקותיהם של שרי ממשלה , מחוקקים ופעילים פוליטיים אחרים - הצהרות , החלטות ומעשים - הן תשומות בעבור הכתבים ואמצעי תקשורת ( ראו . ( Blumler and Gurevitch 1981 , 477 מוסדות בחברה , ובייחוד המוסד הפוליטי ופוליטיקאים , אינם חסרי מגן
|
|