|
|
Page:11
" לבנטיניות ולבנטיניזציה" בכתב העת קשת , לא ניסתה להגדיר זהות מזרחית אלא לשאול מהי ישראליות ומה ראוי שתהיה ישראליות , מתוך הפרספקטיבה הייחודית שלה . פליקס מטלון , לעומתה , התקרב אל הפוליטיקה המפלגתית של מפא"י , הסתובב באירופה , שימש כתב של ' 7 > מתר , עקר לשכונת התקווה והקים חוג רעיוני שנשא אופי חתרני בשם ה"סובחה . " במהלך השנים הוציא לאור ביטאונים , עיתונים ופרסומים שעסקו בסוגיה המזרחית מתוך זיקה לעבר הערבי שלו . מטלון מאתרת את קווי הדמיון בין שני האישים בעלי הביוגרפיה השונה כל כך , וממקמת את ההבדל העיקרי ביניהם ביחס השונה שלהם למרכיב הערבי מוסלמי בזהותם התרבותית . הבדל זה , הוא שאפשר להם קריאות ביקורתיות שונות של ההוויה הפוליטית והתרבותית הישראלית ביחסה אל המזרחים ואל המזרח . מאמרה של אדריאנה קמפ עוסק בעזיבת יישובי עולים בשנות החמישים , ובפעולותיהן של הרשויות המדינתיות בניסיון למנוע אותה . עזיבת יישובים כפריים , במיוחד אלה שבאזורי הספר הנידחים , היתה תופעה ידועה עוד בטרם הוקמה המדינה ונמשכה גם לאחר הקמתה . קמפ מראה כיצד תוכנית פיזור האוכלוסין שנועדה לחול על כלל האוכלוסייה , הפכה למדיניות של פיזור מהגרים ובעיקר מהגרים מארצות המזרח . לטענתה של קמפ , פיזור האוכלוסין במתכונתו זו , היה חלק בלתי נפרד מתהליכי האתניזציה שהמדינה חוללה במהלך שנות החמישים , בקרב המהגרים מארצות האיסלאם . סירובם של המהגרים המזרחים להישאר בכפרים , שאליהם הופנו שלא מתוך בחירה , נתפש על ידי הרשויות כמעשה נטישה וכבעיה פוליטית . המדינה הגיבה באמצעות סנקציות כגון r מניעת העברת כרטיסי מזון , פיקוח משטרתי , גביית תשלומים מן העוזבים או מניעת עבודה בלשכות העבודה הממשלתיות . מאמרה של קמפ מנסה להוציא את הטיפול בהיסטוריה של ההתיישבות מן הדיון הקאנוני שמתאר אותה כהיסטוריה של הצלחה ולהפוך את מושבי העולים עצמם לקול מדבר , ולנקודת כובד של ניתוח חברתי המטשטש את קווי התיחום שבין אתניות , לאומיות ומקום . הספר כמקום מוחשי ( על הגבול ) וכמקום מטאפורי ( טיפוס סימבולי של קו התפר , ( מייצג גם הוא את ההיברידיות והאמביוולנטיות הטבועה בחוויה המזרחית . יוסי יונה ויצחק ספור 0 א מציגים פרקטיקה של חינוך קדם מקצועי שהחלה כתוכנית ניסויית בשנות החמישים . תוכנית זו התרחבה בקצב מהיר והפכה לחוליה מרכזית בהתפתחותו המואצת של החינוך המקצועי , מסלול שהפך למנגנון הדרה ותיעול של האוכלוסייה המזרחית בישראל . מראשית דרכו נע החינוך הקדם מקצועי בין שתי מטרות מנוגדות . מצד אחד נתפש החינוך הקדם מקצועי כחלק בלתי נפרד מהשקפת עולם פדגוגית ולאומית אוניברסלית , המעלה על נס את חשיבותו של החינוך המקצועי עבור ההתפתחות של כל ילדי ישראל . מצד שני , כבר בתחילת יישומו ננטשו או קרסו הרציונלים האוניברסליים ועלתה חשיבותו של ההיגיון הפרטיקולרי , שעיקרו שילובה של האוכלוסייה המזרחית בפרויקט זה . העניין המרכזי , לטענתם של יונה
|
|