|
|
Page:10
תהליך מורכב דומה מתרחש גם בקרב פונדמנטליסטים נוצרים בארצות הברית . למציאות החיים החרדית בישראל ולזו של האוונגליסטים בארצות הברית יש הרבה מן המשותף : ראשית , מדובר במשטר דמוקרטי שאינו מצר את צעדיהם של הפונדמנטליסטים ואינו רודף אותם . בכך הוא מקשה עליהם לשמר את חומותיה של ה"מובלעת" הפונדמנטליסטית . שנית , לרוב חברי הזרם המרכזי של האוכלוסייה יש יחס חיובי לדת , דבר המקשה אף הוא על שימור חומות המובלעת אך בו בזמן מאפשר לחבריה לסגל לעצמם כמה ערכים ונורמות מהחברה הסובבת . ושלישית , אנו עדים להיווצרותה של חברת שפע צרכנית ועמה לעלייתו של מעמד בינוני בחברה החרדית , תופעות שצמחו עוד קודם לכן בקרב הנוצרים הפונדמנטליסטים . הדבר מאתגר את המגמות הדתיות השמרניות סגפניות בחברה זו ויוצר אפשרויות מגוונות של תעסוקה ופעילות , במיוחד בעבור נשים וצעירים . החברה הפרוטסטנטית אוונגליסטית בארצות הברית , כמוה כחברה החרדית , הסתגלה למצב החדש אבל גם פיתחה נוגדנים שיאפשרו לה לשמור על ייחודה הקהילתי תרבותי . אולם נשוב לחברה הישראלית . תופעה זאת - השתלבות ללא טמיעה - האין היא מאפיינת גם מגזרים אחרים בחברה ההופכת יותר ויותר רב תרבותית ? האין היא נכונה לגבי העלייה מברית המועצות לשעבר המשתלבת בשוק העבודה , בנישואים , בצבא ובפוליטיקה , אך שומרת על ייחוד תרבותי ? האין היא אמורה אף בחברה הערבית ( למרות אירועי אוקטובר 2000 והאינתיפאדה השנייה : ( השתלבות בתעסוקה , בדפוסי צריכה ( של הרוב ) ובפוליטיקה תוך שמירה על מסגרות שארה ומגורים נפרדות , ייחוד תרבותי ( איסלאמי בעיקרו , ( וניכור לגבי מיתוסים מכוננים ? ייתכן שדפוס ההשתלבות החרדי בחברה הרב תרבותית נופל במקום כלשהו בין הדפוס ה"רוסי" לבין זה הערבי . נזכיר ששיעור החרדים המשרתים בצבא גדול יותר משיעור הערבים המשרתים בצבא וכי רוב החרדים שותפים לשאר חלקי האוכלוסייה בכמה מן המיתוסים המכוננים ( למשל , אופייה היהודי של המדינה , ( אולם בדומה לערבים הם משתדלים לשמור על מסגרות מגורים נפרדות . עולי חבר המדינות , לעומת זאת , זונחים ביטוי פוליטי נפרד , משרתים בצבא ( עם ייצוג יתר ביחידות קרביות , ( ורבים מהם שותפים לרוב המיתוסים המכוננים . כל האמור הוא בגדר השערות , ולא מן הנמנע שהחרדי הישראלי שציירנו כאן הוא בכלל טיפוסי לישראלי הרב תרבותי של המאה ה . 21 ד"ר שמשון צלניקר , ראש מכון ון ליר בירושלים , ליווה מפעל זה בכל שלביו והעמיד לרשותו את האמצעים הדרושים . ללא סיוען ועידודן של כמה מעובדות המכון לא היה הספר רואה אור : חנה קן ברונשוויג , ציפי הכט ושולמית לרון . רזיה בן גוריון ואנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד תרמו לספר מניסיונם הרב . תודתנו נתונה לכולם . עמנואל סיון וקימי קפלן ירושלים , תשס"ג
|
|