|
|
Page:11
ההגדרה הלאומית כאלטרנטיבה היעילה של ההתבוללות . העמידה מול הלחץ של כל היקף התרבות האירופית על כל תאי ההתארגנות החברתית של היהודים , ובכל תחומי פעולתם כיהודים , חייבה תגובה כוללת . אם רוצים למנוע התפוררות גמורה של הנוף הפנימי בסביבה החיצונית , יש להפנים את הסביבה החיצונית בהיקפה המלא ולעצב עצמיות , המתבטאת בתרבות כוללת . שכן , יהדות "חלקית , " בגרסות שונות , לא תוכל להחזיק עוד מעמד . אכן , אין לפרש משפט זה במשמע שמשלהי המאה התשע עשרה נחצתה ההגות היהודית בין לאומיות פשוטה להתבוללות פשוטה . כוח החיים של הזרמים והתנועות שנתגבשו בתהליך האמנסיפציה היה גדול , וכל אחד מהם הספיק לגבש לעצמו נושא חברתי , דפוסים ארגוניים ומצע תרבותי . כל אחד מהם גם מצא דרכים משלו להסתגל לסביבה החיצונית , שגם היא הייתה מורכבת ביחסה ליהודים ולתרבותם . אולם יש לפרש משפט זה כמשמע שמשלהי המאה התשע עשרה ובמעלה המחצית הראשונה של המאה העשרים נעשתה ההגדרה הלאומית של היהדות לאתגר העיקרי של ההגות ושל ההוויה היהודית . הזרמים בהגות ובהוויה , שהמשיכו להחזיק בהגדרה הדתית וחיפשו דרך להשתלב בתרבות האירופית , או להתקיים בצדה של התרבות האירופית , על יסוד ההגדרה הזאת , יותר משעמדו אלו מול אלו , עמדו מול האתגר של הלאומיות היהודית , כלומר , מול השאיפה לחיים יהודיים שלמים , שעצמיותם המובהקת אינה חסרה דבר מן המלאות החיובית של התרבות האירופית המודרנית . נציגי הזרמים הללו היו צריכים להגן על עמדתם מול השאיפה הלאומית גם מבחינתה המרחיבה את היקף החיים היהודיים
|
|
|