|
|
Page:9
המציאות כדרך שזו מציגה עצמה לפניו . כלומר , גם הסתגרות וסירוב יבוטאו עתה בלשון המסגירה את ההשפעה של מציאויות ושל תרבויות מחשבה , שמפניהם מבקשים להסתגר . במעלה המחצית הראשונה של המאה העשרים אין עוד יציאה מן הכלל הזה . אפילו הפיגור שייך לרצף ההיסטורי של התקופה החדשה , ולא לרצף ההיסטורי של התקופה הקודמת . שנית , עם השלמת תהליך החשיפה של הציבור היהודי לתרבות האירופית המודרנית , נתגבשו דפוסי תגובה שביסודם הפנמת תכנים רבים מתרבות הזמן החדש . לשון אחרת : בתוך התהליך הממושך של ההיחשפות ההדרגתית במאה התשע עשרה נקלטו הרבה מן התכנים המאפיינים של התרבות החיצונית החדשה , ונעשו לחלק "מובן מאליו" מהיקף ההשכלה ומהיקף ההגות היהודית . תכנים שנראו בראשית תקופת ההשכלה חיצוניים , זרים , מהפכניים ומסוכנים , נעשו לקראת סוף המאה התשע עשרה לחלק מרציפותו של נוף החיים וההגות היהודיים הפנימיים . הם נבלעו במסורת , שכוח קיבולה היה תמיד רחב יותר בדיעבד מכפי שאפשר היה לצפות מלכתחילה . הכוונה היא , קודם כל , לזרמים של המחשבה הדתית המודרנית על פי תודעת עצמה , כמו הרפורמה , הניאו אורתודוכסיה והשמרנות . כאשר זרמים אלה התחילו להתהוות , ודברים אלה אמורים אפילו בניאו אורתודוכסיה , הם עוררו התנגדות נמרצת מצדם של שלומי אמוני ישראל . לדידם של אלה כל השלמה עם החדש הריהי בגדר "יציאה לתרבות רעה . " אולם במשך הזמן לא רק הניאו אורתודוכסיה , אפילו הרפורמה מתגלה לא רק כדרך החוצה , כי אם , לפעמים , גם כדרך של שיבה
|
|
|