|
|
Page:5
סימפוזיון בנושא שוק החינוך הגבוה לאמנות מ- MFA ל ; WBA- ובחזרה מנחם גולדנברג " השנה ה " 5 בקלישר הוא שמה של תכנית המשך לאמנים צעירים , המתקיימת זה ארבע שנים מטעם המכללה להוראת הטכנולוגיה בתל אביב . במהותה מבקשת התכנית להוות מעין שנת מעבר , שנה נוספת של עבודה בסטודיו , בשילוב הנחיה , סדנה רעיונית ופגישות עם אמנים ועם "בעלי תפקידים" בעולם האמנות , שנה שבה מלווים האמנים הצעירים בצעדיהם הראשונים לאחר סיום לימודיהם ולקראת כניסתם לשוק האמנות . במהלך ארבע השנים האחרונות התמודדנו עם שאלות רבות באשר לאופי התכנית , תכניה , מטרותיה ונחיצותה . לא היינו יחידים . במקביל לנו ואחרינו החלו לצוץ תכניות המשך למיניהן : החל מתכניות אקדמאיות ממוסדות , המעניקות תואר שני וכלה בלימודי חוץ' בלתי מחייבים . במובן זה נדרשנו גם למחשבות מעשיות של הגדרה עצמית ביחס לשוק החינוך הגבוה לאמנות , ביחס למיתוגה של התכנית , ייחודה ותחלופה שהיא מציעה . כעת הגיע זמן לרפלקסיה מקיפה יותר . כעשור בלבד לאחר שטבע גדעון עפרת את המושג "אמן n / BA נדמה שיש צורך בהגדרות חדשות לגמרי לשם הרהור במצבם של האמנים החדשים , בהכשרתם ובאופיין של תכניות ההמשך ללימודי אמנות : עד כמה תכניות אלה צריכות לאמץ מודלים של אימון ?( coaching ) והאם n MFA אינו אלא MBA ( תואר שני במנהל עסקים ?( - במה כרוכה הכשרת אמנים ? בהיעדר עולם מקצועי מוגדר הכרוך בהסמכה ( כמו עולם הרפואה או עולם המשפטים , ( לאן משגרות תכניות ההמשך את האמנים ? וכיצד ? ומנגד , במציאות חיינו הצרכנית , עד כמה האמן הוא איש עסקים / איש מכירות , ועד כמה צריכה הכשרתו להיות כרוכה במעמד מעין זה ? - מה קורה לאחר 6-4 שנות לימוד ( והשקעה כלכלית של כ 100 , 000 ש"ח ?( האם האמן הופך לאיש מקצוע ? ( אחת ההבחנות המעניינות בין בעל מקצוע לבין אמן נוגעת בתואר עצמו . בעלי מקצוע מקבלים את שמם מתוקף הכשרתם , והוא ניתן להם מעכשיו ועד בכלל - עורך דין הוא עורך דין משום שלמד ארבע שנים ועבר הסמכה ; הוא יישאר עורך דין בהשכלתו ; גם אם לא יעסוק בכך . אמן , להבדיל , מקבל אישור להיותו אמן תמיד רק בדיעבד , ויכול לאבד את תוארו' זה ברגע שיפסיק לעמד . ( - האם אין לראות בתכניות ההמשך מהלך השתלטות נוסף של הממסד האקדמי על עולם האמנות ? האם יש לראות בכך סכנה או שמא אלו הן עתות הזמן ? - האם שפע התכניות מעיד על צורך ממשי ? ואם כן , על איזה צורך בדיוק הן עונות : קניית זמן ? ריפוי בעיסוק ? הזדמנות שנייה ? מקום עבודה נוסף לאמנים ? - האם אין בתכניות ההמשך ייצור של דרישות קבלה למועדון האמנות האקסקלוסיבי , שמטרתו לסנן וליצור היררכיות בעולם האמנות ? האם הן מקדמות מכירה ? האם תכניות ההמשך אינן בעצם שותפות להפיכת האמנות ל"עולם" ( ובהמשך ל"שוק ?( " - האם תכניות ההמשך הן מעין 'גיור רפורמי' לקראת כניסה לעולם האמנות , להפיכה לאמן ? הסימפוזיון יתקיים ביום שישי , , 2 . 2 . 07 בין השעות , 15 : 00-11 : 00 במוזיאון לאמנות ישראלית , רמת גן . מנחה : מנחם גולדנברג משתתפים ( רשימה חלקית : ( גדעון עפרת , עדי אפעל , חיים דעואל לוסקי , רחל סוקמן כחוויה , . ( 1 הדבר היחיד שיש להוסיף לכישרון זה הוא לימוד טכני . אולם בעוד יכולת ראייה עשירה ומלאת תובנות קיימת בפוטנציה אצל כולנו , יש להיזהר שלא לקפד אותה , חינוך ממסדי הוא , לעתים קרובות , בעוכריה של יכולת עדינה זו , שכן הצורך להעניק תעודות מחייב שיטה זהה של בחינה : כימות הישגי התלמידים והתייחסות אל ההישגים כבני השוואה . חזון המידה המשותפת של אפלטון מטרפד את צמיחתם של אמנים טובים גם ללא הוראה מפורשת לגרשם מהמדינה . לפי עמדתו של דיואי , הכוונה חינוכית לתוצאות צפויות מראש - שהן אלה שניתן למדוד ולהשוות - מובילה , למעשה , את התלמידים לתהליכים מחשבתיים ירודים של שגרה . במצב כזה הם מתפקדים כמו טייס אוטומטי , מזהים במקום לתפוש , מתנסים במקום לחוות . הכוונה מעין זו מדלדלת את הכישרון הטבעי שלהם להארות עשירות , דלדול המתבטא , למשל , במהלכו של סיור מודרך במוזיאון , כפי שדיואי מתארו : קבוצת המבקרים עוקבת אחר המדריך המתקדם במהירות , ונעצרת פה ושם להבחין במאפיין בולט של יצירות אחדות . המחיר שמשלמים המבקרים בעבור ההסבר , הוא אובדן של התייחסות חווייתית ישירה ליצירה . ההתבוננות ביצירת האמנות הופכת למבחן בזיהוי מאפיינים . האם אפשר ללמד אמנות מבלי ליפול בפח המדריך במוזיאון ? שיטתו של דיואי נוחה להדיוטות הגורסים ש"לא צריך לדעת כלום על אמנות , כי מר . שחשוב זה מה שמוצא חן בעיניי . " דיואי מייתר לכאורה את הלימודים העיוניים . אולם , למעשה , אף הוא סבור כי יצירה מתוך דחף פנימי ( וכן הבנת יצירה רק על פי משיכה פנימית ) אינה אמנותית , משום שחסר בה תכנון , ומצד הקהל חסרה הבנת התכנון . מלאכתו של בית הספר לאמנות , אם כך , היא שמירה על איזון חמקמק בין הקניית ידע לבין טיפוחה של יכולת החוויה האישית של התלמידים , הן בביטוייה ביצירתם והן ביכולתם ליהנות מיצירות אמנות . ? אפלטון , המדינה" ספרים ב , י " ;/ המשתה , " "פיידרוס , " "איאוך , כל כתבי אפלטון , תרגום : יוסף גי ליבס ( ירושלים : שוקן , תשכ"ז . ( עמנואל קאנט , ביקורת כוח השיפוט , [ 1790 ] תרגום : שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך ( ירושלים : מוסד ביאליק , . ( 1984 John Dewey , Artas Experience [ 1934 ] ( New York : Penguin , 1980 ) . ד"ר דורית ברחנא לורנד כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על תורת האמנות של עמנואל קאנט באוקספורד . היא מלמדת פילוסופיה באוניברסיטת חיפה ובמדרשה לאמנות במכללת בית ברל .
|
|