|
|
Page:9
, DTIIJ כל אלה מתובלים בהפקה אקזוטית בעלת אקוסטיקה טובה . אפשר לסכם ולומר שלא רע בדוקומנטה , אבל בכל זאת מתמיה : אם אופק הראייה הוא אופק השפה , כיצד חשבו אוצרי הדוקומנטה להתמודד עם ראייה מורכבת של המציאות , מבלי להקדיש מחשבה ומקום למורכבות השפה האמנותית , לגבולותיה , להתנסות בכלים ובתובנות של הזמן ? אמנים ספורים ששפתם שונה מרחפים בתערוכה כמו שריד ארכיאולוגי מעולם שננטש . איזה היגיון אוצרותי יכול לקשור בין השפה המינימליסטית של האנה דרבובן וההצבה המתוחכמת של שנטל אקרמן לבין מופע הראווה הגרנדיוזי של האמנית האירנית שירין נשאט המוצג באותו אזור של התערוכה ? מה קושר בין אינוונטר מוקפד של תצלומי מבנים משל ברנד והילה בכר להצפה היסטרית לא מובחנת , בלשון המעטה , של תצלומי צבע בינוניים של אלן סקולה ? למבקש תשובות על כל אלה מזומן קטלוג רחב מידות ועב כרס , הבנוי משני חלקים עיקריים . מבנה מסורתי , שלא לומר אנכרוניסטי : טקסטים בתחילתו ורצף תצלומי עבודות בחלקו השני . אלא שהמאמרים הרבים בקטלוג אינם מזמנים ולו מאמר אחד העוסק בתערוכה עצמה . באין מאמר שלם - ויהא זה עמוד אחד בלבד , לא עמוד - נסתפק בכמה שורות , אך הקטלוג כלל אינו מכיל דיון בתערוכה . הוא אינו מתייחס לא להיגיון האוצרותי ולא למיקום העבודות בהקשר הכולל . העבודות מתקיימות שם כרצף של תצלומים גדולים בצבע , המלווה במקבץ אקראי של טקסטים שונים ומשונים שנשלחו על-ידי האמנים למשרדי הדוקומנטה בנספח שבסוף הקטלוג . את מקום הדיון בתערוכה תפסו מאמרי אוצרים וכותבים נוספים , עמוסים לעייפה במושגים כמו "טרנס-קולטוראליות" ו"אקסטרה-טריטוריאליות" ( שאין עליהם עוררין , ( אך כל ה"מולטי-קולטי" השגור הזה לא מסייע לענות על השאלה הדוחקת שהועלתה כאן . - מה עושה דרבובן אצל נשאט ובכר אצל סקולה , ומה מקומן של מוזרויות נוספות שהתקבצו ובאו כאן תחת כנף אוצרותיה אחת . חמש שנות עבודה על התערוכה , אוצר-על וצוות אוצרים שעבדו עמו יד ביד , עלות של 11 מיליון דולר , מרחב אדיר של תצוגות בעיר אחת , המצפה לארח למעלה מחצי מיליון מבקרים - ולא חשבו להתאמץ קצת ולומר מה באמת מתרחש כאן . כיצד ניתן להסביר זאת ? ההסבר הראשון נוגע לתפיסת האמנות של האוצרים . מי שאינו מאמין באוונגרד , אולי גם לא ממש מאמין באמנות , לפחות לא כפי שכוננה במערב . נראה שאוצרי הדוקומנטה תפשו את האמנות כמשקפת מציאות , ולא השקיעו ולו בדל מחשבה בפוטנציאל האלטרנטיבי של האמנות ( הניסיון להציג אדריכלות אוטופית ממחיש את הנתק ואת חוסר ההבנה . ( אם התערוכה r \ vn אלא שיקוף של מציאות , ראוי לה להיות החמישית ב"פלטפורמות , " מעין כנסי-דיון על בעיות העולם , לרבות העולם המכונה "שלישי " ( ארבעה מפגשי דיון , בניו דלהי , בסנטה לוצ יה , בלאגוס ובווינה , שכונו בשם "פלטפורמות , " קדמו ל"פלטפורמה החמישית" - הדוקומנטה . ( הדיון ב"עולם" מייתר , אם כן , את הדיון באמנות , כשם שהמכני מייתר את היד הרושמת ן : הדוקומנטה מוצפת בצילום ובווידיאו , ואין בה כמעט ולא כלום מרישום ומציור , מעולם התת-מודע הבלתי צפוי , הבלתי מנוסח מלכתחילה . ה"פלטפורמות" שהתקיימו ברחבי העולם יצרו לכאורה "דצנטרליזציה" לקאסל : פעם היה מרכז בקאסל , ועתה הוא פוזר , כראוי לו ולנו ולפי מידת היושר והצדק . האימהות ש ^ ו נהגו לומר : "מסוכן לשקר לאחרים , היזהרו שלא להאמין בשקרים של עצמכם . " במקרה הטוב הגיעו למפגש ה"פלטפורמה" כמה אלפי משתתפים , בכלל זה פקידים , נהגים וטבחים . אך אין משנים עולם בהבל פה , והמנגנון הכלכלי , התיירותי והתקשורתי נותר בקאסל ואפילו התעצם . הכותרת "פלטפורמה " מצלצלת יפה , ולא נותר עוד אלא להדחיק את אותה אסוציאציה מרדנית - פלטפורמה כמשטח , כמכבש של השכל . בסופו של יום , חיובי ופורה לקיים פורום דיון , ויהיה זה בניו דלהי , בקאסל , בתל אביב וגם בעין חרוד , אפשר גם לקרוא לו "פלטפורמה , " אך מוטב שלא לשגות בין עולם של מילים לבין מציאות מפוכחת . Pedro , California , June 1993 © Allan Sekula the restored cargo ship Lane Victory , Los Angeles harbor , San Top : Allan Sekula , Man dressed as a US soldier of 1943 aboard 1971-73 B & W photographs , framed . © Bernd & Hilla Becher Bottom : Bernd and Hilla Becher , from Facades Framework ,
|
|