|
|
Page:3
שעת משבר בשעות של משבר אמיתי , משבר של עם , בשעות של אובדן דרך , אפשר לבחון את הדברים באחת משתי דרכים : לפנות לאסקפיזם או להרחיק לכת אל תרבות העבר , אל יוון העתיקה , ולהעלות שאלות נוקבות על מהות הקיום , על מוסר ועל שלטון . כשהתותחים רועמים סביבנו יומם וליל , המתות אינן שותקות , ויחסי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה הופכים לכורח המציאות . לכן נראה לי תמוה ובלתי מובן כי במהלך ביקורו של אוצר הביאנלה של ונציה לשנת 2003 בארץ בימים אלה , הוא אינו אומר דבר לגבי המקום והזמן . כאילו אנחנו יושבים בוונציה או בשיקגו . הוא בא , הוא כאן , בנונשלנטיות איטלקית , נראה מוטרד מן העובדה שהוא צריך לדבר . הוא אומר שאולי יבחר במהלך שהותו כאן אמנים ישראליים . אולי הוא יצליח בתערוכות שהוא אוצר שם , בוונציה על המים , ואולי לא . אז מה !? "בסך הכול מדובר באמנות , " הוא אומר לנו בחיוך , "לא בפצצת אטום , " וכולם צוחקים , וגם הוא . ותוך שעה קלה אומר לו מארחו הישראלי : "ובכן הולכים לידלנר , " ? "דינר , " הוא עונה , וקם מהכיסא בזריזות מפליגה . ניתן היה לנהל שיחה על אמנות בשעת משבר , על אמנות המבקרת את השלטון , על תחושת הטרור , על הפחד מפני פיגועים , על יצירה בצל האובדן ועל תחושת ההחרמה שלנו בעולם . בשנת 2002 בלטה בחירת נושאים הנוגעים למצבנו הפוליטי ואף נקיטת עמדה של מעורבות . 50 תערוכות אמנות בנושאים פוליטיים התקיימו השנה בגלריות ובמוזיאונים ברחבי הארץ . אפילו רוחו של אדולף היטלר ( שאף הוא קיווה להיות אמן ) מרחפת במחוזות האמנות העכשווית . בתערוכת בוגרי המדרשה לשנת 2002 מוצגת עבודתו העדכנית של קובי בן ארי , החושפת , ברגע הנטן מבחינה היסטורית , את התצלומים "היטלר קינדר" ו"אדולף היטלר . " בתזמון מושלם , באותם ימים ממש , נפתחת ביוני 2002 הדוקומנטה בקאסל , ושם , בגרמניה , רגע לפני מסיבת העיתונאים הגדולה , מסביר סטפן האוסמייסטר , אמן גרמני , כי עבודתו מבוססת על אמירה של היטלר משנת . 1939 בדוקומנטה 11 רצו להציג את סרטו של אייל סיוון הישראלי , "משפט אייכמן , " ובסופו של דבר העדיפו דווקא את סרטו , " רצח עם ברואנדה . " רוחות רפאים מרחפות בשדה האמנות , ולא רק רוחו של היטלר ... עכשיו מדובר בפשעים נגד האנושות , בטרור מכוון , ברצח , בעליית האיסלאם הקיצוני הבא מכיוון מזרח . עולם האמנות החזותית מחפש משמעות פוליטית קיצונית כדי לעודד יצירת אמנות . כמה נוסטלגי להתרפק על שלהי המאה השמונה עשרה ועל ראשית המאה התשע עשרה . האמנים הצעירים של אותם ימים הלכו שבי אחר האקזוטיקה של התרבוש התורכי , בתי הבושת , בתי המרחץ , התפילות בבית הכנסת ואחר גילוי סוד האור הלבן והצורב של המזרח . בשנת 2002 הלך סטפן האוסמייסטר אל המזרח ומצא שם את הכעבה עולה באש . הוא מצרף לכעבה הנשרפת דימוי של מטוס המבקע את מגדלי התאומים הניצבים במהופך,- שני דימויים , זה לצד זה . וכך הוא עומד שם , לצד עבודתו המוצגת באופן "פרטיזני" על רחבת האבן מחוץ לתערוכות הרשמיות של הדוקומנטה . יחד עם עיתונאי אמריקאי , בתזמון כאילו מכוון , הבענו מילות הזדהות עם היצירה . ניסינו לומר לאמן שאנחנו מרגישים קשר אישי למאורעות המופיעים על בד הציור , וביקשנו לקבל ממנו אישוש למחשבותינו כי ביקש למחות כנגד העוול והאלימות שפשו בעולם . " אתם בכלל לא בכיוון , " אמר האוסמייסטר הגרמני החי בלונדון , "הכול קשור באדולף היג 1 לר . " אז מה אמר אדולף היטלר ב11- בספטמבר 1939 שעורר את האוסמייסטר ליצירה ? "שום עם אלנו מאריך ימים יותר מן המורשת המתועדת שלו . " זה היה הקטליזטור , וזהו כל העניין . אילו ידע היטלר כי בבוא היום ינסו בני שם , חם ויפת להרוס , ואולי אף להשתלט על מה שמייצג בעבורם את המערב , היה מקדים להתאבד . לו ידע כי כעבור חצי מאה תופיע בקטלוג הדוקומנטה בגרמניה המשוואה : מגן דוד = צלב קרס , היה מתגבר על הכישלון בבחינות הכניסה הראשונות לאקדמיה לאמנויות יפות בווינה , ומתעקש להיות אמן . למה בחר האוסמייסטר בדימוי הכעבה העולה באש ? האם התכוון לומר שזוהי מטאפורה לעליית הפונדמנטליזם ? לייצר אמירה ביקורתית על אלימותו של האיסלאם הקיצוני ? או לקרוא תיגר על שלטון העשירים - המערב ? האוסמייסטר מסביר את כוונתו במכתב ששלח למערכת ( ראו עמי . ( 6 אי שם בתחילת הקיץ גרמניה מארחת על אדמתה , בחבל האסן ובתוככי העיר קאסל , את תערוכת הדוקומנטה ה . 11- על מלאכת האוצרות של תערוכת האמנות הבינלאומית , הנערכת אחת לחמש שנים בקאסל , מנצח האוצר אנביזור , ולצדו חמישה אוצרי משנה . זוהי תערוכת ענק בהשתתפות למעלה ממאה אמנים "כמעט " מכל העולם ( אבל אנחנו הישראלים לא שם . ( אנחנו לא שם כיוון שלא האוצר הראשי של הדוקומנטה ולא איש מחמשת עוזריו , אף אחד מהם לא טרח לבוא לכאן . אנביזור נקט עמדה פוליטית ברורה נגד האמנות ונגד האמנים הישראלים . הוא החרים את האמנים הישראלים , את כולם , עוד לפני שלמד משהו על כיוון היצירה שלהם בשנה האחרונה . הוא לא ידע שבישראל 2002 הוצגו קרוב ל50- תערוכות הנוגעות בכאבו של העם הפלסטיני החי כאן בתוכנו . בדוקומנטה שלו מוצגים רק שני אמנים פלסטיניים המוחים על הכיבוש הישראלי , בדיוק או בדומה למה שעושים עשרות אמנים ישראליים . האוצר אנביזור שנבחר לעבוד על אדמת גרמניה הרוויה בדם ילדים תמימים ( להזכירכם "היטלר rrpp / עבודתו של קובי בן ארי , ( מציג תמונה חד-צדדית של האמנות במזרח התיכון , שבינתיים ממשיך להתפוצץ בתמיכתם ובעידודם של מנהיגים תאבי כוח , שררה ושחיתות . אין מלחמות שמחות , ואין היסטוריה אובייקטיבית . מאות אלפי המבקרים שצפו בביתן שהוכן עבור האמנים "pu > t ^ n , d הוטעו לחשוב שזו האמנות היחידה הנוצרת במזרח התיטן , וכי האמנים הישראלים אינם יוצרים אמנות פוליטית . אנביזור הוכיח לעולם הנאור היושב באירופה ובאמריקה שאפשר לשנוא במחי קולמוס לא רק את השלטון הישראלי , אלא גם את היוצרים הישראליים . האין זה אסקפיזם לשמו ? הצעתנו היא לבחור בדרך השנייה , הקשה , המורכבת והארוכה יותר , לחזור אל השאלות הרלוונטיות באשר לצדק חברתי , לשלטון ולמוסר ולמספר סוגיות נוספות לגבי אמנות המתקיימת מתוך דיאלוג נוקב ועיון בשאלות יסוד אלה . איננו זקוקים לסרטי תעודה . אנו מבקשים לראות יצירות אמנות . אנו שואפים לגעת ברוח ולהאזין למוזות . ?
|
|