|
|
Page:153
הם "שלו , " ובחורף הוא דואג לחווילה , ובקיץ — לארמון , ואינו מניח לזגוגית שתהיה שבורה — לא בחווילה ולא בארמון . "הרי אלה מפלגות שלי " ! היה אומר המלך . אולמ אין לנו "מלך . " תכונה אחת נפלאה היתה לו להרצל . אפילו אצל בעל אופי מעודן כשלו הכושר להאמין . קל מאוד היה ליורשיו לצחוק ל" תמימותו . " והיו זמנים שהם עשו זאת . פעמים בחשאי ופעמים בקולי קולות , לאמור : מסכן , חסרה לו תחושת המציאות ! הרי הוא האמין , שאפשר "לשכנע" את הסולטאן , שייתן לנו " צ'ארטר ! " הל 1 א ארץ ישראל יכולה להיעשות למדינה יהודית תוך שתי עשרות שנים : אין מכשולים חיצוניים , אין בעייה ערבית , אין אפילו בעיית אגרארית ובעיית שוקי יצוא ! תמים שכמותו ! הרצל תמים !? קראו נא את "הפייליטונים" שלו ואת ה"סיפורים הפילוסופיים . " אך לעיתים רחוקות יימצא בספרות מוח עמוק מחשבה ומנתח כזה , — ספקנות בת אלף שנים , הומור טוב לב של סבא , סלחני , דווקא כלפי אותם בעלי חלומות תמימים הרוצים להעניק לאנושות אושר . אתה , הממציא , רוצה לבנות ספינת חלל ? הנח ! מוטב שתמציא כפתור כל שהוא למכנסיים ! לך ייטב , — וגם לאנושות ... ! כשבא צעיר נלהב אחד אל סולון , החכם היווני , והציע לו אמצעי להצלת העם מרעב , ציווה סולון להמיתו : מעושר אין האנשים נעשים למאושרים באמת . הרצל לא היה תמים ! הוא היה ספקן מעודן כמו אחדים מיורשיו . היד , בכוחו להצביע על רעיון כל שהוא ולהוכיח את חוסר הגיונו באותה מידת שכנוע ששתיים כפול שתיים הן ארבע . וגם בעניין הציונות לא היה הוא תמים — הרבה פחות תמים מכמה מיורשיו ה"ריאליסטים" המעודנים . הרצל , למשל , לא האמין , שאפשר להתקין חיים לאומיים בלי מדינה לאומית . הוא לא האמין , כמותם , שאפשר לחולל התיישבות גדולה — בלא "צ'ארטר , " כלומר , בלי מה שאנו מכנים היום בשם "משטר התיישבות . " מתוך השראה פנימית של שכל גדול והיגיון עמוק ובריא , קבע הוא מייד את הנחות היסוד של הציונות , שאותן אין יורשיו ה"ריאליסטים" רואים . הוא האמין . אמונה היא כישרון , מתת אלוה מיוחדת . למי שיש כישרון זה רואה גם את המכשולים שבדרך . אולם מבטו אף מרחיק לראות — הוא רואה את המטרה הסופית .
|
|