|
|
Page:133
צלב הקרס האדום הגיעה השעה לקרוא לדברים בשמם : השתלטות ה"שמאליים" בארץ ישראל תביא לידי תגרות סכינים בין יהודים לבין עצמם . לא לסתם תגרות , אלא לתגרות סכינים ; ועדיין איני רואה כל ערובה לכך , שהתהליך ייעצר בשימוש בנשק קר . יש לה לנבואה זו צלצול בלתי נעים ; אבל צריכים בני אדם להיות גלמים עיוורים כדי שיטילו ספק בזה . אם יינתן לאותו גידול ממאיר שמן בגוף היישוב — הקרוי ה"הסתדרות" — ההולך ומשמין על חשבון נדבות המעמד הבינוני , להוסיף ולצבות , הוא יחניק את כל החי בציונות ; ואשר לא יתכן להחניק את עצמו בלא התנגדות — נגדו ישתמשו בכל האמצעים של מעשי אלימות ואגרוף בלא יוצא מן הכלל . הפרטים על התגרות המכוערות בין הפועלים בבית החרושת לביםקוויטים של פרומין עדיין אינם ידועים לי ; העיתונים מן הארץ טרם הגיעו . פרט אחד אני יודע , והוא העיקרי : מי הוא המתחיל במלחמת המעמדות האגרו פית . לא היה בכוחו של המיעוט להתחיל בקטטה פיסית נגד הרוב הענקי . קרה שוב אותו הדבר שאירע בכפר םבא ובכל אתר ואתר — אותו הדבר שנתרחש לנגד עיני במושב אסיפת הנבחרים בשנת . 1929 שם היו הם מאה , ואנחנו שנים עשר : הפרענו להם להצביע בעד הסדר ה"פיפטי פיפטי , " בעד הגבירים הדמיוניים , שמהם עדיין ציפו אז לקבל שלמונים דמיוניים , — ומאד , אנשים אלה , מתוך בהמיות אמיתית של אספסוף עבדים הזוחלים על גחון למען הפריץ , התנפלו באגרופיהם על השנים עשר , סחבו אחד מאלה על הרצפה , תוך שהם בועטים בו במגפיהם , ומרטו את שערותיו של עוד מי שהוא . ז א ת היא השיטה שלהם , ז א ת היא הפרופורציה הקרובה ללבם : מאה נגד שנים עשר . עכשיו הם ממשיכים בזה . מרחוק אני שוב שולח ברכת שלום חמה לאחי ולמורי הצעירים , לפועלי הצה"ר ובית"ר . מחר יגיעו משם העיתונים , ועליהם חותמת מקצועה של
|
|
|