|
|
Page:392
החלטת הכינוס בדאנציג נותנת מקום לשני פירושים : ' בתקופת ביניין המדינה שולחת בית"ר ארצה ישראל' משמעה , שבתקופת הביניין נותנים מוסדות בית"ר פקודה לבית"רי לעלות לשם מילוי תפקידיו המיוחדים , המוסדות מגייסים את הבית"רי אחר גמר הכש רותיו לפי פקודה , שולחים אותו לארץ , שם בא בסמכותם של המוסדות המתאימים . לפי פירוש זה : לא עוד חובת עלייה סטיכית , אלא עלייה לפי פקודה , גיוס לעלייה ולשירות . פירוש אחר : 'בית"ר שולחת' לשון עובדה , ולא פקודה , ואילו הגיוס אינו חל על כל בית"רי , שגמר הכשרותיו בגולה , אלא רק על הבית"רים שכבר עלו . לפי יואלסון הונח פירוש זה ביסוד עמדתו הרשמית של השלטון . לאחרונה נשתתק הריב בין דורשי חובת העלייה לבין מצדדי חופש הברירה בעלייה , משנתפרשה חובת העלייה בחינת 'זכות' גדולה . לדעתו צריך להכריז 'על העלייה שהיא חובה כל בית"רית , ' ואז תהא מובנת ומוצדקת הדרישה של הגיוס בארץ-ישראל . ולעניין הגיוס והפלוגות : הפלוגות דורשות קורבן אישי , וקורבן ניתן רק מתוך התלהבות , ולא רק מתוך מישמעת . ברם בפעולות הפלוגות אין דבר מלהיב . מהכינוס מצפים , 'שיציג לפני הפלוגות תפקידים כיבושיים חלוציים באמת - תפקידים הנובעים הן מצורך השעה והן מכול החינוך הבית"רי , שילהיבו את לב הבית"רי , ואז לא תעמוד שאלה של חוסר אנשים ב פלוגות . ' ביחס לתקופת הגיוס יש המבקשים להעמידה על שנה ' ) להקל על העול , ( ' ויש המבקשים להאריכה , כדי לאפשר ליחיד ליצור את בסיסו המשקי . צורת המשק הקומונאלית ברוב הפלוגות , מתבארת , משום ש'המגוייס משרת בגיוסו בכול' ו'כול רכוש הפלוגות הוא רכוש כלל בית"ר ושייך לשילטוף , ושאין המגוייס יכול לשרת חלקית , והעיקר , 'שאסור לקשור את המגוייס לכלכלתו הפרטית' שיהא בכך עיכוב תנועתו החופשית כאדם הניתן להתגייס בכול רגע ובכול מקום . רק כשדאגות הכלכלה הן על הכלל , משוחרר הפרט לפעולה . פלוגת חדרה ניסתה לעבור לשיטה קואופיראטיבית ושוב חזרה לשיטה קומונאלית . מצדדי השיטה הקואופיראטיבית , מאידך גיסא מדגישים , שבשיטה הקומונאלית מקבל הגורם המשקי ערך מכריע וקושר את היחיד למקום , ומונע למעשה את חופש תנועתו לשם צרכים מובהקים של הגיוס גופו . הללו מצביעים על מיקרים אחדים , שדרשו ריכוז מיידי של בית"רים בנקודה אחת , ובאותם מיקרים נתגייסו ' בודדים' רבים מתוך ויתור על עניינם הכלכלי הפרטי , ואילו רבים מחברי הפלוגות לא יכלו להתגייס , שגיו סם היה בו כדי לסכן - מבחינה משקית - את קיום פלוגתם . עוד יש הסבורים , שיש ליצור יחידה משקית אחת מכול הפלוגות יחד . הללו במיעוט , ואילו דעת הרוב , שיחידה משקית גדולה תהא טרודה בדאגות המשק , ולא תצלח למילוי תפקידיה . הנהלת הפלוגות עומדת במישרין לפקודת השילטון , ומהווה אפוא סמכות מקבילה לנציבות , ברם אין להנהלת הפלוגות סמכות להוציא מבית"ר מתחמקים מן הגיוס בלא הסכמת הנציבות , סמכות הנתונה בידי כל מפקד קן . לגיוס בית " רי ארץ ישראל נקבעה תקופה של שישה חדשים , ויש תובעים השוואת הגיוס לכול הבית"רים . יואלסון הוסיף לדון דיון נוקב בשאלות המיבנה , בח לוקה לפי מין , באירגון בכללו , הרחיב דבריו אף בשאלת ההכשרה המיקצועית , וזה סיכומו : 'בימים הראשונים לתנועה החלוצית נוצר הרעיון , שעל כל חלוץ ללמוד מיקצוע חלוצי . בתור מיקצוע כזה הכי רו את החקלאות , ואחר כך — כל עבודה גופנית , כיוון שהתברר שלימוד החקלאות בתנאי הגולה מאורגן לרוב באופן שאינו מאפשר באמת את ההתמחות ... נמצא שבתור "מיקצוע" הוכרה ההסתגלות לעבודה גופנית ו"להתחיות" גרידא ... "פועלים בלתי מאו מנים . " נגד זה ... קמה בבית " ר המחשבה , שכול ה מיקצועות הם שווים בנחיצותם לגבי ביניין המדינה ... על כן הבית"רי רשאי לברור לו את מיקצועו . לפיכך ההכשרה המיקצועית היא באמת רשותו הפרטית של הבית"רי . אבל מכיוון שלא כל המיקצועות נותנים הסתגלות לעבודה גופנית , הוכר לנחוץ שהלומדים מיקצועות כאלה צריכים נוסף על כך לעבור קורס לעבודה גופנית במוסדות , כגון פלוגות ההכשרה ה בית"ריות . למעשה לא פעלו כל התיאוריות כלום . נשאר המצב , שחלק הבית"רים שרצה לעלות לארץ , הלכו ל"נקודות ההכשרה" המסודרות לפי דוגמת הש מאל , וחלק התמחה במיקצועו שבחר לו . ברוב המיק רים אפילו לא היתה כל "בחירה , " והבית"רי המשיך לעזור בחנות ההורים , וכד ... ' דעה אחת אומרת : אם בית"ר היא חלוציות - הרי יש להכיר , שקיימים מיקצועות שהטיפול בהם הוא מיפעל חלוצי , כגון חקלאות מסוג ידוע , וכיבוש הים . אולי קיימים עוד מיק צועות כאלה . בכול אופן יש להקים "נומירוס קלאו סוס" של מיקצועות חלוציים , שבית"ר דורשת להתמחות בהם . למי שאין לו נטייה אף אל אחד מהמיק צועות שב"נומירוס קלאוסוס" זה , מסדרת בית"ר "הכ
|
|