|
|
Page:219
ישרה לנותני העבודה ינוכו מהרישיונות שיינתנו לסוכנות היהודית , ' ולפיכך אין ההסתדרויות החלוציות דורשות את הרישיונות ישר מנותני העבודה . לא רק שבדרך זו תפסיד הסוכנות את האפשרות לחלק את הרישיונות , אלא אף ייהרס כל הסטאטוס החוקי שיש לסוכנות בענייני העלייה . כידוע סטאטוס זה הוא אחת מן הזכויות שהמאנדאט נותן לסוכנות ... אם הסתדרות אחת תצליח בדרך זו , כי אז תהיה התחרות גדולה בין ההסתדרויות לדרוש ולקבל רישיונות כאלה מנותני העבודה . ואילו ביחס לביטול הזמני של זכויות בית"ר חזר ד"ר בארט על דברי גרינבוים בישיבת הוועד הפועל הציוני ועל לשון החוזר של מחלקת העלייה ( שיש לדאוג לכך , שהבית"רים בעצמם לא יפסידו את זכותם לעלייה . ( בית הדין גבה עדויות מיהושע סופראסקי , גרינבוים ולוקר . סופראסקי העיד , שהיה בישיבה שבה דנו מוסדות אחדים בשאלה , אם נחוץ לדרוש רישיונות עלייה מן הממשלה , ובכלל המוסדות הנ"ל היו אף באי כוח הסתדרות 'בני בנימין , ברם לאחר משא ומתן הוחלט באותה ישיבה שלא להגיש דרישות כאלו לממשלה . סופראסקי הדגיש , שרואה סכנה לחברי בית"ר בביטול הזמני של הזכויות האירגו ניות , שכן יקבלו רק אחוז קטן מן הרישיונות המגי עים להם . לוקר טען , שתהא זו סכנה גדולה להסתדרות הציונית , אם יהא מותר להסתדרויות החלוציות לדרוש רישיונות עלייה שלא בדרך הסוכנות היהודית . הדיון נמשך כל אותו היום , ברם פסק הדין לא ניתן אלא לאחר זמן מרובה , ואחר תביעות והפגנות . אילו השתתף נציג בית"ר בדיון ודאי יכול להעלות טיעונים רבים , ובכללם , ש'פקודת העלייה' המאנדאטורית לא נתפרשה פירוש הולם : 'פקודת העלייה' פותחת פתחים נוספים לעלייה , מחוץ לעלייה לפי ה'מיכסות' של הסוכנות 425 א ומן החובה הלאומית הוא להרחיב את הפתחים הללו ככול האפשר . זכותו הטיבעית של האזרח ( ולאו דווקא יהודי ) היא לבקש רשות עלייה לקרוביו , נאמניו , מכריו ( ולאו דווקא יהודים ) אם כעובדים ואם כתלויים בו סתם , ועל זכות כללית ויסודית זו תפקח רק הממשלה , ולא הסוכנות היהו דית . זכותו של היחיד היא לבקש את עלייתם של אלה שבהם מעוניין דווקא , והללו אינם בהכרח נמנים בקאטיגוריה של המועמדים לקבל זכותם באמצעות ה'שדיול , ' מהם קשישים מגיל ) 35 גיל המועמדים לפי ה'שדיול' — על פי הפראקטיקה הפורמאלית , ( מהם אקדמאים , מהם בעלי הכשרות ספציפיות . בדרך זו יעלו אנשים לארץ ישראל לאו דווקא להיכנס למעגל העובדים , במובן ה'שדיול , ' על חשבון כושר הקליטה הכלכלי הנתון מראש , אלא אף יבואו אנשים שאינם דווקא בגדר 'עובדים , ' אבל נועדו להם תפקידי ניהול ויוזמה וקשרים בתחומי הכלכלה הגדולה , והללו לא זה בלבד שאינם מצמצמים את כושר הקליטה , אלא נהפוך , יוצרים תנאים חדשים לכושר קליטה נרחב . עם כל ההתייחסות ב'קדושה' ל'פקודת העלייה' לא יוכל אף המימשל הקנאי ביותר לטעון , שאותו חשבון של 'כושר הקליטה' הוא יותר מהשערה או משיקול גרידא , ושחשבון זה מנה את כל האפשרויות החדשות בתחומים חדשים , או כל האפשרויות החדשות העשויות להיווצר מהרחבת יוזמות כלכליות לפי מגמות אישיות . ודאי אין לקפח את זכותה של ההנהלה הציונית , אם משתמשת בה בצדק ובשיוויון , וודאי לא יעלה על הדעת לקפחה בתנאים של כבוד ורצון טוב , ברם אף אין להעלות על הדעת את קיפוחו של היחיד להבטיח לעצמו את מאכסימום זכויותיו כשיש עמן טובת העם ללא נזק לזכויות ההנהלה . אין לנוון את האפשרויות הגדולות על פי 'פקודת העלייה' רק משום רדיפת הגמוניה , ואפילו אינה אלא מדומה , ואפילו אינה אלא מזקת . היצר הרע אינו שכל , אבל הזמן עשה מה שלא עשה אף היצר הרע . אנשי המימסד אנוסים היו בהמשך השנים להיכנע לצוו הציוני ולדאוג להרחבת גבולי העלייה , אף מחוץ לכלל 'כושר הקליטה הכלכלי , ' שמלכתחילה לא היה אלא נשק אנטי ציוני בידיו של המימשל הבריטי , וכך לגלות עידוד ואפילו עזרה לעולים תיירים , סטודנטים , קרובי משפחה , ואפילו לעובדים מוזמנים אישית לחקלאות ולתעשייה . למותר לחזור ולהדגיש כאן , שעיקר טענתו של נציג בית"ר - אילו נטענה — היתה בטבע הדברים מכוונת לצד הפוליטי , שהפיכת האזרח העברי בארצו כתובע ישיר בענייני העלייה עשויה לשמש מנוף גדול למאבק בעד עלייה בממדים הנכונים והרצויים ולהכרת עקרון ' כושר הקליטה הכלכלית' לפי המציאות המתפתחת באמת . בתנאים של הסכם פנימי אין במנוף גדול וחדש זה משום רועץ לסוכנות , אלא נהפוך הוא . ( 424 ולא היא . ניכוי על תשבון היה אפשרי , ואף סביר , בתנאי המדיניות הבריטית וביחסי השיתוף עם הסוכנות , אלא שלא היה מתחייב על פי החוק או על פי תקנה . ( 425 א"צ , 425 . z 4 / 3294 / I א ) עי' לעיל , הע' , 361
|
|