|
|
Page:122
ראשונה . ( על התבטאויותיה בעניין ערביותו של אחד מן הרוצחים היו עדויות וידיעות מרובות , וסימניו של אותו נדרש היו ברורים : אקצנט מיזרחי , טיפוס מיז רחי , עושה תנועות מיזרחיות . בערביותו של אותו רוצח אף היתה 'בטוחה במאה אחוזים / עד שנשתנה ביטחונה . 211 עדותה של העדה הראשית אינה קבילה בדיני ישראל , ואילו היתה קבילה היתה נפסלת לאחר מכן לפי הכלל ש'עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה' ( בבא קמא עג א ;( אבל זו לא יכלה להיות עדות איתנה אף בערכאות של השופטים המאנדאטוריים . השופטים נהגו בה בכבוד יתר , ומבחינה מישפטית פורמאלית לא פסלו עדותה . כך ניתן לאנשי מגמה מעוניינים לטעון , שזי כויים של הנאשמים אינו אלא 'זיכוי מאין הוכחות מספיקות , ' מחוסר עדויות נוספות על עדותה של העדה הראשית . J- רק מתוך דווקנות יכול היה בן גוריון לטעון , שבדיני אנגליה די בעד אחד להרשיע בדיני נפשות , בעוד עיקרו של כל שיפוט הוא בשיקול ערכה המישפטי של העדות , ולא הרי המטרופולין לונדון בקולוניה המאנדאטורית ירושלים , ששופטיה באו לה הישר מארצות כסודאן , ניגריה , סיירה ליאוני ואיי פיג'י . ( 211 עי' 'הירדן' ( ויומוני א '' י אחרים . 1934 . 5 . 30 , ( על עדותה המוזרה בעניין צבע המעיל עי' נדבה , מבוא ל'המישפט , ' כא—כב . הסתמכותם של כמה מאישי מפא"י , ובכדומה של השופטים , על עדותה של האלמנה , ללא סייג , עלולה לעורר תמיהה ואף חשד . בייחוד רצה בן גוריון לראות את עדותה כמוחלטת , ואת דברי האזכרה לארלוזורוב ( 1934 . 6 . 6 ) סיים בפנייה אליה ו 'אחותנו ... העם היהודי ... אסיר תודה על בהי רות עינייך , עוז רוחך וגבורת אמיתך' ' ) זיכרונות / ב , . ( 109 הוא קרא תגר , ש'בני בריתם של האלמונים מנבלים את בת לווייתו של ארלוזורוב . ' על עדותה כתב ( 1972 . 3 . 12 ) ליוסף אחימאיר , שהיא הקובעת ביחס לרוצח ( בלשון יחיד ) ( ומסתבר שנתכוון כאן לסטאבסקי , ( ושכח , שאמרה דברי עדות הרבה , ובבית המישפט העידה ביחס ליורה ולרוצח רחנבלאט . ( 212 בתוצאה כזו ראה סכנה יתירה ב"צ כץ כבר מתחילת הפרשה , ובכך פתח את מאמרו 'לא אוכל להחשות . ' את הסיסמה , שהנאשמים רק נהנו מן הספק , אימצה ליעצמה מפא'י באופן הרשמי ביותר , מייד עם גמר המישפט ו 'רחנבלאט וסטאבסקי , אשר פוטרו מכול עונש מחוסר עדות מסייעת כדרישת החוק הארץ ישראלי , הוכרו גם במישפט העליון ברוצחיו של ארלוזורוב . שתי האינסטאנציות קיבלו את עדותה של סימה ארלוזורוב כעדות אמת . ' רחנבלאט בכלל לא עמד לדין בפני בית המישפט העליון . את השיטה הזאת הגה בן גוריון , והוא וחבריו עמדו עליה בעיקשות אף בתמורות הזמנים . על טיעון זה חזר שאול אביגור ' ) מולד , ' אוקטובר , . ( 1964 ועל כד יצא אשם בבית המישפט בתל אביב ( אפריל . 1966 תיק אזרחי . ( 4631 / 64 בן גוריון לא חזר בו מטענותיו הראשונות . בראיון למ . אורן ' ) ידיעות אחרונות ( 1969 . 4 , 25 , ' צרור עובדות ו'אילו' אחד — ארלוזורוב הפצוע לא אמר , שיהודים פצעוהו . ארלוזורוב היה בהכרה מליאה במשך שעה תמימה אחת לפרוות בבית החולים , ואין להניח שהיה מסתיר עובדה מכרעת כגון זו . אם לא דיבר באותו נושא , הרי משום נסיבותיו לא דיבר . - חלק מן העדים שבאו להעיד נגד הנאשמים היו טיפוסים פליליים , או כמעט פליליים . משה כהן היה גנב . אלה ש'ראו' את אחימאיר בתל אביב בו בערב ודאי היו עדי שקר . אלה ורבים אחרים מן העדים היו מעוניינים - מטעם זה או זה בגזר דין מרשיע . הסניגור סמואל התבטא על המישפט : 'מישפט זה יש לו הומור קודר , ואפשר שמישפט יחיד הוא בתולדות ה מישפט , שבו הסתמכה התביעה תוך חגיגיות על עדותם של חמישה אסירים שפוטים , או מצפים למישפ טם , בעוד ההגנה התחצפה והזמינה מצדה לא פחות אמר 1 'אינני מקבל את התיאורים שהוא / ארלוזורוב / כביכול נרצח על ידי ערבים . מה היה לערבים נגד ארלוזורוב י כן אינני מקבל את התיסה של ז'בוטינםקי שהיהודים אינם מסוג לים לרצוח יהודים . ידוע יפה , שיהודים רצחו יהודים . סימה ארלוזורוב הצבייעה על איש אחד , שהשתתף בביצוע הרצח . לפי החוק האנגלי מספיק עד אוזד כדי להרשיע , אבל לפי החוק כאן היו נחוצים שני עדים . כאן היה עד אחד בלבד . אין לי כל ספק בכך , מי רצח את ארלוזורוב . ' דברי בן גוריון פגומים מאוד . לערבים סתם היה נגד יהודים סתם , ועאכו '' כ נגד יהודים נכבדים . כשם שאמת שלא נרצח ארלוזורוב במישרדו הפוליטי בתור ארלוזורוב , כך אף אמת שיהודי עם יהודיה שוטטו בשעה מאוחרת בליל אפל במקום מרותק , שכרגיל שם ואז נערכות עיסקות מין . לא היה הערבי צריך להיות נגד האדם ארלוזורוב , כדי שישמח להרוג יהודי המפריע לו לספק יצריו המיניים . ודאי מתמיהה הנכונות לקבל עדות אחת כמספקת בדיני נפשות , אלא שאף מרגיזה הנכונות לקבל עדות כושלת של מי שמשום קירבתה לחלל ומשום תדהמת הפשע לא היתה מסוג לת , אפילו היו התנאים טובים , למסור עדות ראויה לשמה . נניח כאן לכך , שעדותה היתה למעשה עדות שנתגלגלה ונתפתחה . דבר אחר ; היכן קבע דבוטינסקי את התיסה , שיהודים אינם מסוגלים לרצוח יהודים ? בן גוריון יותר מאחרים נשא באחריות ישירה לסיגנון התעמולתי ההםברתי הפולמוסי . הוא שפ תח בכינויי גנאי משפילים , והוא שהתיר את הרצזעה לשועלי עיתונאים שיחבלו בכרם העיתונות העברית ובאופי הוויכוח הבין מיפלגתי בכלל . מפא"י ידעה לחלק פרסים , גדולים וגדולים ביותר , לכול אלה שעמדו לימינה בימי פולמוס רצח ארלוזורוב . לא היה איש מאלה שלא נשכר בכבוד , בתפקיד ואף בשררה .
|
|