|
|
Page:45
קרליבך : 'ספקטאקל בייליס' על עגלתו של גרינבוים הספיק לעלות העיתונאי הפליט מגרמאניה עזריאל קרליבך . כבר במוקדם ( 1933 . 6 . 23 ) פירסם ה'היינט' את רשימתו הפאתי טית המליצית בשם 'הרוצחים ' , שבלא לפרש כאילו אומרת ברמז מי הם , מי הם 'הרוצחים המתביישים ' . קרליבך ראה לעשות את ז'בוטינסקי ללעג גדול על שום שהקביל את פרשת סטאבסקי לפרשת בייליס , כאילו דבר חטא הוא לייחס לחשוד שהוא זכאי , ואין חטא לראות מ רשע מראש . מאמר הליגלוג 'תפקידו החדש של ז'בוטינסקי : בייליס' נדפס ב'היינט' ( 1933 . 7 . 7 ) בעקבות נאום ז'בוטינסקי באסיפת עם גדולה באולם 'ספלנדיד' בווארשה 35 בפרשת סטאבסקי . ב מאמרו תיאר את ז'בוטינסקי כשחקן המציג 'ספקטאקל של בייליס ' , משום שלבייליס נודעה אהדה בקהל היהודי התיאטרוני . אגב גודש דיבורים בנושא ההצגתי בא קרליבך לדבר דברי מוסר וקבע , ש'תורת ז'בוטינסקי למעשי אלימות בהכרח שתביא למעשי אלימות ' , ושמאסרו של סטאבסקי הוא הוכחה אחת מני אלף , שייתכן , שהכרח , שיימצאו אנשים שיכורי נאומי הסתה שיפנו אף למעשים . ז'בוטינסקי מטיף — לדבריו — לשילטון האגרוף , 'ושמא ' ] טאמער' ולא ' אפילו [ ' תתגלה חפותו של סטאבסקי מפשע , לא יתרופפו אף לא כחוט השערה האשמותינו נגד תורות ז'בוטינסקי ' . יותר מכול מישהו אחר התקיף את ז'בוטינסקי אישית : 'הוכחותינו נגד ז'בוטינסקי אין פירושן סטאבסקי , אלא בכול הפשטות * . ז'בוטינסקי בעצמו . די והותר לנו ממה שהוא אומר וממה שהוא כותב . אין לנו צורך בעדי החקירה במישפט הירושלמי' / רוצה לומר חקירת סטאבסקי שעדיין לא החלה , / ובכול הקיצור : 'מאוס ודימאגוגי הביום של ספק טאקל בייליס ' . תוך ימים מעטים ביחס נשכח בכלל , שהעיתון 'היינט' ( העורך : א . גולדברג ) גופו ראה עצמו חייב להביע דבר אזהרה - 1933 . 6 . 18 ) יום ראשון בשבוע השני אחרי הרצח ) נגד האלימות בעם המתפשטת והמשת לטת ומסכנת . רק טיבעי היה , שמרכז הצה"ר בווארשה יראה ב'היינט' עיתון פסול מבחינה מוסרית וציונית , ויודיע על עמדתו נגד העיתון לחברים ולאוהדים , ואף יעוררם להחרים עיתון זה , שנבנה בשנים הקודמות לא מעט בזכות פופולאריותו של ז'בוטינסקי . תגובה זו הביאה חרדה בלבות אישי ה'היינט ' , שמתוך היסטריה ועיקשות דווקנית הגבירו את טון ההשמצה וההתקפה נגד ז'בוטינסקי וה'מאמענט' כאחד . יאושזאהן במאמרו התבטא ( 1933 . 7 . 3 ) על החרם : 'זהו נוסח היטלריס טי ' , לא פחות . מישקל כולשהו כנגד עזיבת ז'בו ( 32 אורי צבי גרינברג מנה נו ביאושזאהן בקשר ל'משיח בן מעסער ' מידת עם הארצות . ( 33 וכבר קדם לו ( 1933 . 7 . 20 ) ב'היינט' במאמרו א"ס ליריק : ' סטאבסקי כקורבן ' , שבו טען שאין לעשות ממנו קורבן של מדיניות והסתה מדינית , שאין בהן מן האמת וממידת האנושיות . ( 34 רוזנפלד טען כנגדו , שכיוון שלא הצליח ב'חתיכת העבודה' והחף מפשע לא הובא אל התלייה , הריהו אומר 'לא פידלתי' ( לא עלה בידי ) ו'הבה נתפייסה . ' עצתו , שייסע אל הרבי בעניין תשובה . ( 35 כתבה מלגלגת ביותר על האסיפה כבר פירסס ה'היינט' ב . 1933 . 7 . 3 מאמרי קרליבך נדפסו אף ב'אידישע שטימט ' הקובנאי , ועוד . ( 35 מאמר חריף בנושא החרם פירםס ב'היינט' ( 1933 . 7 , 5 ) בעל שם הטט : לארנעטע . עברי הירדן , שכאילו עבר זמנו , נעשה דווקא אקטואלי . רמבה יצא להגדיר את הגדרתו ביחס למחנות , היכן מחנה השקר והיכן מחנה האמת . רק באיחור זמן מרובה , בעקבות פסק הדין הבריטי , יצא יאושזאהן ב'היינט' ( 1934 . 7 . 23 ) במאמרו 'גענוג' / די / כלפי מפא , " י המוסיפה לצאת בטענותיה ש סטאבסקי אשם . לראשונה גינה את כרוז ארץ ישראל העובדת , ושאל : מדוע ולמה נחוצה עוד ההסתה חסרת הטעם ? אומנם היה חשד , משום עדותה ה עקשנית של האלמנה ומשום ההסתה החמורה של הצה"ר , אבל אין מקום להסבר , שהזיכוי הוא לפי החוק הטורקי , שאינו מסתפק בעד אחד להרשעה . חוק המחייב שניים עדים הוא החוק היהודי המקורי . 33 מייד קרא אברהם רוזנפלד ב'מאמענט' 934 . 7 . 24 ) ו ) אל יאושזאהן : 'חבר , עשה תשובה ' , תשובה על חטאיו . במיכתבו הגלוי אליו הזכיר לו עוונות ראשונים , כשהיה מסונוור ושיכור , ודיבר על תלמידי ז'בוטינסקי כעל מצורעים , 'משיח בן מעסער ' , וקרא ל הוציאם אל 'מחוץ למחנה ' , ולכרות שבט מכלל ישראל , ועוד שטויות , שהרי 'אין דנים שיכור ' . אבל ' בערב שבת , פ' דברים , באה הצלילות לראשו , וסטאבסקי אינו אשם ' . עכשיו נודע לו , ש'לא יומת על פי עד אחד ' . מדוע , שאל , לא ניסה קודם לייסר את ה'געזינדעל' / הכנופיה / האדום על עבודתו ה שחורה . < 2
|
|