|
|
Page:483
אחרות . בקושטא קיבלו העולים את הויזות הדרושות והגיעו לארץ בדרך היבשה , נסיעה זו מומנה על ידי ועדת ההצלה בקושטא . זמן קצר אחרי זה — ב 2 באפריל הפליגה תאניה "מאריצה" כשעל סיפונה 380 עולים , הפעם ארבעים אחוז מן הנוסעים הם בית"רים ורביזיוניסטים . על רקע האחוזים נתגלו סכסוכים רציניים בין ועד העליה של הצ"ח לבין נציגי ההסתדרויות הציוניות האחרות , אשר דרשו אחוזים יותר גבוהים לחבריהם . אולם ועדת העליה של הצ"ח לא ויתרה על זכותה לקבוע את הרכב השיירה כי מרבית עבודת הארגון נעשתה על ידה . בראש פעולת שכירת האניות וארגון השיירות עמדו מר חיימוביץ ומר מייסנר . מייםנר קיבל אז סטטוס של מנהל העליה מטעם הצלב האדום . בחודש מאי הפליגה "מילקא" בשנייה , ובחודש יוני הפליגה בפעם השניה גם "מאריצה . " בדרכה חזרה מבולגריה , ללא נוסעים , טבעה "מאריצה '' וירדת למצולות . בחודש יולי הפליגה האניה "קאמבק" כשעל סיפונה 400 איש . ובסוף יולי — התחלת אוגוסט 1944 נשלחו שלוש אניות ? "מארינה , " "בולבול" ו"מפקורה , " כשעל סיפונן למעלה מאלף עולים . "מפקודה" טבעה מול הנמל הבולגרי בורגאס ומשלוש מאות העולים ניצלו רק חמישה . הניצולים ואנשי שתי האניות האחרות ידעו לספר , שסירת מוטור גרמנית שלחה טורפדו ל"מפקורה , " והורידה אותה תהומה . אולם בזה עוד לא די — הגרמנים שלחו לים עדת כלבים צמאי דם שמנעו מאת האומללים להינצל . בזה תמה בעצם פרשת העליה הליגאלית למחצה מרומניה בשנות המלחמה . ב 23 באוגוסט 1944 כבש הצבא האדום את רומניה , ומתחילה פרשה חדשה . פרשת ההעפלה שלאחר המלחמה .
|
|
|