|
|
Page:466
כוונת הפקודה הייתה ברורה ! גירוש מן הארץ . האסירים ישבו תוהים ומודהמים . שוב תקפה אותם האימה ומבטם נתקל בעולם אוייב וזר . כך התחיל הקרב הבלתי שוה בעתלית , אשר את זוועותיו ראיתי . ב 6 בדצמבר בערב באו כמאה שוטרים בריטיים למחנה . חלק גדול מהם מזויין בנשק חם . יאוש מר אפף את כל האסירים . הגפירים העברים ואפילו הערבים , נשלחו לצריפים מרוחקים ושם נשמרו על ידי קצינים . כך היו האנגלים השוטרים היחידים , לועגים ומטילי אימתם על בית הסוהר . מיד נזכרתי במחנה ריכוז נאצי ; אבל טרם ידעתי שבעוד שעות ספורות עתלית זו תידמה באמת למחנה עינויים כזה . הערב עבר עוד בשקט . אמנם סיוט כבר העיק על לב כולם . אך כולם נרדמו איד שהוא במחנה , וישנו שינה בלתי שקטה , הרת פחד המחר , המחר שביקשו לשכחו . לא מעטים קיוו כי לא יקיצו לעד משנתם זו על אדמת המולדת . בחצות הקיצו כולם , שוטרים העירו אותם ... הגיע הזמן ... בינתיים הופיע במכונית עם דגל אנגלי פקיד גבוה של הנציב' מיסטר סקוט , בדי לשמור על הגירוש ולהרחיב בו את עיניו ולדאוג לבל ישאר אחד ה"נידונים" בעתלית , בארץ . בלוויית מיסטר סקוט בא גם קפיטן גרנט , מפקח בית הסוהר , קצין משוחרר' אשר סחב את רגלו החיגרת . מים שלא מנע בעדו מלהשתמש בו אחר כך למעשים אכזריים . הפקודה להתלבש ולהיות מוכנים לנסיעה הביאה לתוצאות הפוכות , אם מתוך החלטה ספונטנית או לפי תכנית ; כולם יצאו לבכר המחנה , אף שם השתטחו על האדמה הרטובה ופשטו את שארית בגדיהם . ערומים שכבו בקור . אמהות לחצו את פעוטיהן לשדיהן , בחורות , שרק ביאושן המר התגברו על רגש הבושה הטבעי הביטו למעלה בעינים פקוחות גדולות ' ונפחדות . הבריטים עמדו תחילה כמאובנים , אך כעבור זמן קצר התאוששו והתגברו על רגשותיהם . לאור הירח החיוור ניגש לאטו הקפיטן גרנט החיגר לשוכבים בלי נוע , עבר בין שורות הגופות הרועדות , בקולו הנוקשה דרש לחדול " מהתנגדות נגד השלטון . " איש לא זז . האנגלי החל לאיים , קולו צרוד מכעס , ושתיקה אוייבת מסביבו . נרגז על ידי השתיקה הקפואה , בעט ברגלו הצולעת בגוף המונח על ידו אשר נתעקם והתפתל מכאב . צעקה אחת , קצרה , עברה את גלי הגופות . אז ניתנה פקודה לשוטרים לשבור את "ההתנגדות , " שלא הייתה התנגדות אלא תחינה אילמת . וכבר החזיקו ידי השוטרים בגופות הקרים , הרימו אותם למעלה והשליכום ארצה . מגפיים דרכו על הגופות . קתות הרובים הלמו ודם התחיל ניגר כמים . האויר ספוג בכי ואנחות . "מאושרי" "פטריה" דפקו בדלתות
|
|