|
|
Page:456
חגורת הצלה . הוא מסתבך בקשירה . אני ממהר לעזור לו . אחר כך אני תופש מספר חגורות וחוזר . אך אין לי כבר כל אפשרות ללכת זקוף . אני מוכרח לזחול על ארבע . העליה במדרגות מהירה . ב די עוד שתי חגור ת וגם אלו נעלמו בין רגע . מושיטים אלי ידיים ומושכים אותי אל הצד הגב . ה . חייל נתלה ביד אחת בארובת האויר ובשניה הוא מחזיק ברובהו . הוא שומר על האנשים לבל יקפצו המימה . פתאום נשמע רעש גדול . נופלים קרשים וכל מה שאינו מסומר לגוף האניה . אחת הקורות נוכלת עליו . הוא עוזב את משענתו ונופל לתוך המים . ההבה בידו . אחריו קופצים רבים , הצפיפות פוחתת . אני מאבד את שווי המשקל ומתחלק במהירות עצומה לתוך הים . מבריקה בי המחשבה : להתרחק במהירות מן האניה , כי עוד רגע שניים והאניה מתהפכת . אם תתהפך עלי , יהיה זד , אובדני . אני מרים ראשי ורואה שהאניה נמצאת שני מטרים מעלי . הסתכלתי לתוך הפתח הפעור של הארובה . האנשים הנמצאים עדיין על הסיפון נאחזים בשארית כוחותיהם בכל הבא ליד . תמונה אכזרית ומזעזעת ! על ידי נופלים תרנים , סירות הצלה וקרשים . אני מאמץ את שארית כוחותי ושוחה במהירות האפשרית . והנה — לפני שרשרת העוגן של אנית הנפט' שהייתה מטרתי לפני שלושה ימים . ברגעים ספורים אני נמצא על ידה ומסתכל סביבי . "פטריה" התהפכה . חלקו ? התחתון עולה מעל לפני המים ועליו יושבים אנשים המשתדלים למשוך אחרים מפנים האניח . פני הים זרועים אנשים שוחים . מאז ההתפוצצות עברו רק עשר דקות . עשרים מטרים לפני נעצרת סירת מוטור קטנה ואוספת את השוחים במים . אני עוזב את השרשרת ושוחה לקראת הסירה . מעלים אותי . הסירה מתכוננת להתקרב לחוף . הבורג הגדול מסתובב . והנה זעקה מחרידה . בחורה ששחתה מאחור אל הסירה נתפסה בבורג הזה , בטנה , רגליה רוטשו לגמרי . את הגוססת אנו מושכים לתוך הסירה . בינתיים הגיעו הרבה סירות כדי לאסוף את השוחים . רבים עומדים על שובר הגלים . ברגעים ספורים הגענו לחוף . מעלים את הבחורה הגוססת לאמבולנס . אותנו מביאים דרך שרשרת של משמרות למחסן הגדול , המוקף כולו חיילים . אשר ראו עיני במחסן , הוא כה מחריד , מזעזע ואכזרי , שלא אוכל לבטא ולתאר . כמעט כולם בוכים , וכולם מחפשים — האם את ילדיה , הילדים את הוריהם , האיש את אשתו , חברים את חבריהם . ואם מצא איש את רעהו , הרי הם מתחבקים באנקה ! אתה נשאל בלי הרף f הראית את בעלי , את ילדי ? איה אחותי ? ילדי , ילדי ! אני שומע קול בכי . אני מכיר את האשת שילדה לפני ארבעה ימים ב"פטריה . " היא ממשיכה לקונן כשהיא נאחזת בריצפה . "אותי הצילו ברגע האחרון , בעלי לקח את הילד , ושניהם נעלמו ואינם " ! — ראיתי אותו באחת הסירות והוא מחזיק בידיו משהו — משקר אני בלי היסוס .
|
|
|