|
|
Page:454
על הסיפון ורושם כמוהל בדיוק נמרץ את קו השהיה . סוף סוף יורדת החשכה . אני לובש כותנת , מכנסיים קצרים וזוג נעליים קלות . בלי פרידה מחברי לא אוכל ! אני פוגשו ואומר לו : היום אני הולך אל המעבר למטבח . המשמר אינו כרגע , אך איני יחידי . אחדים מתכוננים לשחות . הראשון קופץ נער בן 16 לתוף הסירה . אחריו עוד שני בחורים . חרש , חרש , הם יורדים לתוך המים ושוחים לאנית הנפט . טוב לראות כמה שקטות ומהירות הן תנועותיהם . אך נעלמו , והנה מופיעה סירת המשמר . האם הורגש הדבר ? לא . קופצים עוד שלושה , הכל מסתדר כבפעם הראשונה . אחריהם כמה נוספים . ואז יורד בחור שאינו יודע לשחות כבטחון . הוא חוזר אל הסירה . המשמר מתקרב . כנראה שהחיילים שמעו את הרעש . אחד מהם קופץ לתוך הסירה מאיר אותה ומוצא את הבחור . לוקחים אותו לסירת המשמר . מביאים אותו למדרגות האניה . בחור ובחורה שקפצו לתוך הסירה לא נתפסו על ידי החייל . פתאום מופיע המשמר שנית , מחפש ומוצא את שניהם . מיד נשמעת שריקת אזעקה . מודיעים לחיפה . מאירים את בל הנמל . מפנים את הסיפונים . הכל נדחפים למקומות הלינה . אני נאלץ לוותר היום על ביצוע תכניתי . בקושי הגעתי למקומי בבטן האניה מבלי שיראוני . רגזתי על הכשלון . על יד מיטתי עמד חברי ולחץ את ידי . הוא ראה הכול מעל הסיפון . בינתיים משתלטת עלי מחשבה אחת בלבד ; הלואי ויצליחו אלה שהגיעו לאנית הנפט . מרוב התרגשות לא ישנתי בל הלילה . בשבת השכמתי לעלות על הסיפון ולהיוודע על גורל שלושת החברים שנתפסו . נגשתי אל החדר שסומן לי כמקום הימצאם . לא הצלחתי להגיע עדיו . אחד החיילים השומרים גרשני . והנה לא האמנתי למראה עיני — על החבל תלויים 10 זוגות מכנסיים קצרים . נדהמתי . הצלחתי להעיף מבט לתוך החדר בו נמצאו עשרת החברים . הם ישבו רועדים בפינה . לפניהם עמדו חיילים' רוביהם מכוונים אליהם . אחדים מהם כבר היו על החוף . שם תפסה אותם המשטרה המוזעקת . את היתר לקח ערבי לתוך סירתו והבטיח לעזור להם בעלותם ליבשה . הם האמינו לו . בהגיעם אל החוף מסרם מיד למשטרה . בצהריים הביאו את אחד עשר הבחורים לחדר קטן וסגור ללא אור ואויר . בבוקר ובערב קיבלו שתי פרוסות לחם יבש . רק אשנב קטן נפתח מן התא אל מעבר צדדי . חתכנו את חוט הברזל מבחוץ והכנסנו להם לחם , שוקולדה ועוגות . אחדים מהחיילים גרשו אותנו במה פעמים מהחלון . אחרים כאילו לא הרגישו בנו . במשך היום הסתובבו פקידות בין הבחורות ורצו להוציא מהן ידיעות על בריחת החברים , אם ידעו על כך מקודם ואם עוד חברים התכוננו למעשה זה . הבחורות הגיבו על שאלות המרגלות בבוז . במשך כל יום השבת טרחו האנגלים למנות אותנו , אך הדבר לא עלה בידם . ביום הראשון קבלנו את הספירה על עצמנו ואז הלך הכל כשורה . ב 4 . 30 עם רדת החשכה ניתנה פקודה לפנות את הסיפונים ,
|
|
|