|
|
Page:448
תפילה בגיבור . אחר הצהריים ערכנו מסיבה של כל החלק החלוצי , שהלמה מאד את מצב רוחנו המרומם — כי הרי בשנה החדשה נגיע לארץ ישראל ג בכל הימים הללו נמשכה הפעולה התרבותית על אף הדוחק והקשיים . י בצהרי השביעי באוקטובר הפלגנו מטולציה . אחר הצהריים הגענו לסולינה ויצאנו מרחק מה לים השחור . שם נאלצנו לחכות עד בוקר המחרת למורה הדרך שיוביל את אניתנו אל מחוץ לשדה המוקשים . מעכשיו הייתה כל חניה של האניה שמחה לרבים מאתנו , כי מיד היו קופצים מכל עברי enrn לתוך הים ונהנים מרחצה הגונה שנעשתה כה נדירה בחיינו . בשמיני לאוקטובר התחילה הנסיעה בים השחור . רב החובל הבטיחנו כי נגיע לקושטא תוך שלושים שעות . בתחילה נסענו במהירות של 10 קשרים , אך הנסיעה הלכה ותואמה . למחרת נדמה היה כי אין אנו מתקדמים כלל . בערב נכנסנו לתוך מפרץ קטן ורב החובל הודיע כי אין ביכולתו להמשיך בדרך ; המצפן התקלקל . החוף היה בלתי מיושב ורק מרחוק נראתה תחנת רדיו קטנה . בבוקר המחרת שט אליה רב החובל בסירה . אך התברר שהתחנה נהרסה על ידי הרומנים , כיוון שאזור זה עבר לפני ימים מועטים מידי הרומנים לידי הבולגרים . כמלאך משמים הופיעה אחר הצהריים סירה של משמר החוף . אחרי ששמעו על מצבנו , עלה אלינו קצין המשמר . המכונה התחילה לעבוד , האניה זזה והקצין הובילנו בבטחון לוארנה . בשעה מאוחרת בערב הגענו . העוגן הורד לפני הנמל . לאחר שהפלגנו החלה סערה חזקה בים השחור . האניה טולטלה מצד לצד . אי אפשר היה עוד להזדקף . כולם הקיאו . גלים שטפו את הסיפון . קורות נפלו . צריך היה לפנות את הסיפון . בלילה הפילה אישה , היינו מוכרחים להכנס לתוך מפרץ מגן . אחרי עשרים וארבע שעות של סערה משתוללת נרגע הים והמשכנו בדרך . כשהשמים בהירים והשמש זורחת עברנו את הבוספורוס . החלו רשמי הנוף היפים ביותר בנסיעתנו . מבלי להתעכב עברנו על יד קושטא , דרך ים השיש והים האגאי . בינתיים התברר כי כמויות הפחם שלנו היו קטנות מדי . גם מי השתית ומצרכי האוכל אזלו . על כן הוחלט לעגון על יד מקום ישוב קטן באי כרתים . בכל נסיעתנו לא ערכו לנו קבלת פנים כה לבבית וצוהלת כבמקום הזה , התושבים הביאו לנו מתנות ושרו וניגנו לפנינו . הם גילו את ידידותם אלינו במשך כל השבוע שבילינו שם . זו הייתה הפעם הראשונה מאז הרבה שנים , ששררה בנו ההרגשה כי אנו בני אדם שווי ערך בעיני אחרים . גם פה עלו לאניה באי כוח הקהילה היהודית והפעם שלחו לנו את כל צרכינו . בעזבנו את הנמל נפנפו ידים מפה ומשם , ולאות תודה לקבלת הפנים היפה שערכו לנו , נגנה התזמורת שלנו את ההימנון היווני . בינינו השתרר מצב רוח חגיגי , התחילה התקופה האחרונה בדרכנו למטרה הנכספת .
|
|
|