|
|
Page:440
לקחו את ניירותינו , ובטכס חגיגי הורידו את הדגל הבולגרי מעל התורן . כי רשיוננו פג תוקפו כבר לפני חדשיים . נצטרך להפליג בלי דגל . קבלנו הוראה לעזוב את הנמל תוך שעה . חבר המלחים סירב למלא אחרי ההוראה , לאמור 1 בלי דגל לא נפליג . ניתן אולטימטום — ללא הועיל . כאשר ראו הבולגרים שאנו עומדים במרדנו גם אחרי הגשת האולטימטום בשלישית — גררונו בעל כרחנו . הגענו לג'ורג'ו . הרומנים לא רצו לקבלנו עד שלא נסדר את ענין הדגל בנמל הבולגרי הסמוך — רושצ'וק . הבולגרים שלחונו חזרה בטענה : לא מגיע לכם דגל בולגרי הרי המלחים נתיני רומניה הם . הפכנו לבעיה ' בינלאומית . ואנחנו בחרנו בשביל הזהב ועמדנו באמצע הדנובה , בשטח ההפקר בין שני נמלי הנהר הגדולים . כך עמדנו שלושה שבועות ובינתיים החמיר המצב באניה והלך . מלאי המזון אזל והרעב התחיל להציק לנוסעים — וגם הפשפשים . על דפנות תאניה תלינו שלטים ועליהם כתובת בשלוש שפות ! "הצילו ! אנו סובלים חרפת רעב ו בינתיים חלפו על פנינו ארבע אניות של החברה הגרמנית לשייט על פני הדנובה ועליהן יהודים שפניהם מועדות ארצה , ובראותם את השלטים , שלחו לגו ממזונם : פרוסות לחם גדולות וקטנות שחסכו מפיהם . ב 11 בספטמבר זזנו סוף סוף . הרומנים גררו אותנו לנמל , מילאו את מיכלי "פנצ'ו" דלק וציוו עלינו להפליג הימה באזהרה כי יותר לא ירשו לגו לעגון בשום נמל רומני . בין שדות מוקשים " פנצ'ו" התנהלה בעצלתיים . היא עוגנת בכל נמל הנקרא בדרכה להצטייד בדלק ובמצרכי מזון . לא בכל מקום ניתן הדבר , ובראשית אוקטובר היא נאלצת לסטות מדרכה , כדי להשיג דלק . בסוף אוקטובר מפליגה "פנצ'ו" מפיראוס לעבר הנמל התורכי מרסינה , ששם מצפה לה בהתאם לידיעות שבידי הנהלת השיירה שליח מרכז העלית . והנה באחד הימים — ממשיך סיפורו יהושע הלוי — הופיעו לפתע שתי סירות טורפדו איטלקיות ועצרונו . המלחים האיטלקיים פניהם עטורי זקן לפי אפנת באלבו , חגורות הצלה על מתניהם , וחמושים מכף רגל ועד ראש . " הפליגו אחרינו ! למראה התנועה החשודה הראשונה נוריד 'אתכם תהומה — " ! הזהירנו קצין אחד , כדי להגביר את רושם דבריו , ליטף בידו את הטורפדו העצום שבסירתו . השמש נטתה לערוב כשנכנסנו למפרץ הקטן של האי סטמפלגיה
|
|
|