|
|
Page:439
היה עלינו לחזור לולגה גרדיסטה שביוגוסלביה . אך שם חשבו כבר שנפטרו מאתנו' והואיל ולא היה בידינו רשיון שהיה , גרשונו גם משם . וכך נתעכבנו במימי ההפקר של הדנובה תקועים ונעלמים מעיני העולם ורחוקים מגואל . כל הנסיונות שחזרו ונשנו לעבור את שער הברזל עלו בתוהו . כל פעם הוחזרנו לשטח היוגוסלבי . חמישים יום התעכבנו במקום סמוך לכפר דוברה שעל הגבול . את הכפר עצמו לא ראינו בכלל' רק את הזיאנדרמים ואת רועי העזים . וכך זה נמשך מ 26 ביוני עד 16 באוגוסט . קהילת בלגרד קיבלה על עצמה את הדאגה לפרנסתנו וקבלנו מהם ספיגת משא "ליואנטו * כדי להקל על הצפיפות . משך תקופה זו התנהלו ויכוחים סוערים בין אלה שרצו להמשיך בדרכם לארץ ואלה שרצו לחזור לסלובקיה או לפחות להכנס למחנה הסגר הקיים בעיירה היוגוסלבית קלדובו , בו ישבו כמה מאות פליטים וחיכו לאפשרות של עליה חוקית לארץ ( המחנה בקלדובו על אלף יושביו היהודים הושמד לאחר מכן על ידי הגרמנים באכזריות איומה . ( מות ז ' ב ו ט י ג ס ק י באותם הימים הגיעה לאניה הבשורה המדכאת על מותו של זאב ז'בוטינסקי . לא רק חסידיו אלא כל נוסעי האני השתתפו באבל הכבד על מות האיש שנתן את תורת ההעפלה לנוער העברי . על פני ארונו הסמלי עברו כל הנוסעים ! זקנים , צעירים' נשים וטף . בעיני כולם הבהיקו דמעות . יום אחד הופיעה אנית גרר יוגוסלבית בלוויית שתי ספינות אחרות . * פנצ'ו" נקשרה לאנית הגרר כששתי הספינות סומכות בצדה יצאו לדרך . הם עברו את שער הברזל ובהגיעם לגבול המשולש — יוגוסלביה בולגריה רומניה נפרדו המלווים מ"פנצ'ו" ועזבוה לנפשה . הדלק אזל . מלאי המזון נדלדל , לחם אין . האניה שמיכלי הנפט שלה נתרוקנו' התנועעה בדומה לשכור . גלשנו עם הזרם . תכניתנו הייתה פשוטה : להכנס לאיזה נמל קרוב ומשם להתקשר עם מרכזנו . וידין . תהנת הגבול הבולגרית . מפקד הנמל דיבר במתינות ובקצרה . רשם לו את הפרטים שלנו והבטיח שיחזור בעוד שעה ויביא את תשובת המיניסטריון . ניכר היה שחושש הוא שמא יעשה איזו שגיאה . זהירותו השתקפה גם בתשובתו שנתן בשובו אלינו : וידין הרי היא רק תחנה קטנה . עליכם להמשיך בדרככם עד הגיעכם לעיר לום . שלטונות העיר הם בעלי סמכויות יותר רחבות ממני . בלום עלו נציגי השלטונות באניה ופרקו כמה אביזרים כדי שלא נוכל לברוח . שוב פעם הופיעה איזו ועדה , השלישית או הרביעית במספר .
|
|