|
|
Page:424
האחרים היות ואנוכי ארצישראלי , ויש לי פגישה חשובה בתל אביב . הוא הבטיח להעביר את בקשתי לקצין שיבוא מחר . בינתיים , תוך שיחה הוא אמר לי שהוא ממצדדיו של סיר רוברט מוזלי . הוא חושב את היהודים לידידי גרמניה — הוא גם מבין אותם ן אנשים שהיו כל ימיהם במדינה אינם יכולים להיהפך לאויביה . את היהודים יש לגרש מארץ ישראל ואת הארץ יש למסור לערבים האומללים . זה היה המגע הראשון שלי עם הפקידות הבריטית בארץ בשעת ביקורי זה . לעולם לא אשכח את המחזה שראיתי על סיפונה של "סקריה" בשעה שנכנסנו לאט אל מפרץ חיפה . לאחר מכן נוכחתי פעם בשעה שחלקו גלידה לילדים בבית יתומים . פני הילדים צהלו . זו היתה שמחה אישית עבור כל אחד מהם . פני הפעוטים הללו הזכירו לי את פניהם של ידידי , עולי "מקריח / ' בהצטופפם על סיפון האניה ובטפסם על התרנים כדי לחזות במראה הראשון של החוף הנכסף . זו היתה שמחה אישית עמוקה לכל אחד מהם . זה היה רגע הנצחון השלם והמלא' הבא אחרי שנה איומה של מאבק וסבל . זה היה סוף הגלות והתחלת הדרור . ייתכן כי הייתי היחידי , אשר ידעתי , בהביטי אל פניהם הצוהלות , כי לא לסוף דרכם הגיעו אלא להתחלתה . וכי כל אשר עבר עליהם עד הנה לא היה אלא מבוא ופתח דבר למאבק , לסבל ולנצחונות של הימים שיבואו . ואולם שאר המעפילים לא ידעו זאת . אצלם היתה שמחה גדולה — כבר לא השמחה הרועשת של הרגע הראשון , אבל מין שכרות מלווה תוגה . מהבוקר הם עמדו על הסיפון באלפיהם והסתכלו אל הרי הכרמל המתקרבים . כשהאניה הטילה את העוגן במפרץ , ע"י שערי הנמל , עברה דרכם כעין אנחה , לא היו התפרצויות רועשות . האדוקים התאספו לתפילה . הבית"רים ישבו בפינה שלהם ושרו . רבים נשארו עד מאוחר בלילה על הסיפון לחזות במראה הכוכבים מעל לכרמל . ביום ה 14 לחודש פברואר 1940 לפנות בוקר העירני "הקצין התורני" שלנו אליצור , האחראי על השמירה באותו לילה . שוטרים בריטים באו לקחת אותי . התלבשתי , אספתי את חפצי והלכתי אתם . הכניסוני לתוך סירת מנוע ונסענו לרציף הנמל . השעה הייתה 7 בבוקר . האניה עגנה במפרץ חיפה מול תחנת החשמל של רוטנברג . השמש הזורחת האירה באור אדמדם את כל הסביבה . היום היה בהיר וקר . הכרמל נדמה לענק רובץ על שפת הים . גגות הבתים נוצצו בשלל צבעים לאורך מעלות ההר . למעלה נראו החוילות של שכונת ההר . שמאלה מההר השתרע עמק זבולון הירקרק , ומאחוריו נראו גכעות שיך אבריק , מצד מגידו . מצפון נראו הרי הגליל האפורים וכעליהם התרוממה הכפה הלבנה של החרמון . הרי הגליל נמשכו עד לים , הם חדרו לתוך המים בכף ראש הנקרה הקודר , שמעבר לעיר עכו , בעלת
|
|
|