|
|
Page:423
סרובו של הקפיטן עלי לנסוע לחיפה , והנני מודיע בזה שהקפיטן עלי הסכים לבסוף לנסוע לחיפה , רק מפני שלא השארתי לו כל ברירה . " זת ה' ה בקירוב התוכן של המכתב . מובן מאליו כי המכתב הזה שיחרר אחר כך את ע ? י ממאסר ואת "סקריה" מהחרמה , כי שום בית דין בעולם לא יכול היה להאשים את עלי בנסיון להיכנס לארץ ישראל . בשביל לחוג את ההצלחה הדיפלומטית הזמינו אותי הקפיטן ולילה לשתות תה בחדר הקפיטן . הלויטננט האנגלי ישב בינתיים בחדר ההגה שמעבר לדלת . הדלת היתה פתוחה ואבי שאלתי את לילה אס היא לא תזמין גם אותו לשתות תה . היא היתר . בלונדינית גבוהה ויפה , היא היתד . בת 24 ושמה , כאמור , היד . לילה . אולי גם השם המוצלח הזה הוסיף משהו לאוירה הרומנטית והמסתורית שתמיד אפפה אותה . היא עקמת את האף ואמרה 1 * לא , כאן אניה תורכית , אין לו מה לעשות כאן , שילך לשת . ית עם המלחים . " בינתיים השתררה שמחה בין הנוסעים . התקיים מסדר חגיגי של בית"ר . התארגנה מיד תזמורת שנגנה שירים אנגליים לכבוד הכובשים . יש להעיר שהכובשים בעצמם נעלבו מאוד מקבלת הפנים החמה . "' האם אתם באמת חושבים שאנו התגלגלנו חדשים בים וחכינו לבם כדי להוות משמר כבוד שיכניסכם בתופ ם וחצוצרות לארץ ישראל ל" אנו אמרנו שזו היא כוונתנו . ייתכן כי היד . משהו מן המה יפית הגלותי בבל הענין הזה . אולם אני מציע לחשוב שהשמחה נבעה מהרגש שלבסוף הערמנו על כל שונאינו . כשנודע שאנו נוסעים ישר לחיפה , התחילו הנוסעים זוללים את כל מחסני המזון אשר היו לכל אחד ואחד לעת צרה . אני הייתי מוזמן כל ערב שבת לבית משפחת יגרמן , אשר גרו על האיצטבה הראשונה של הקומה העליונה , במחסן הראשון בפינה . היו מגיעים לשם אחרי זחילה על הבטן דרך מעונות אחרים . את הנעלים צריך היד . לחלוץ בחוץ . אולם בדירה עצמה אפשר היה לשבת באורח חפשי מבלי לכופף את הראש . שם חגגתי גם אני את נצחון הבריטים אשר הוכרז לחג לאומי , שווה ערך לערב שבת ! אכלנו צנצנת מלאה לפתן דובדבנים , חצי עוגה יבשה שנאפתה ע"י הסבתא לפני חדשיים ברומניה ושתינו כל אחד שתי כוסות קוניאק ! אולם החג הופסק ע"י הסערה . יותר מכולם חלו החיילים כשהקצין שלהם מנצח על התזמורת . האנגלים חשבוני למנהל הראשי של האניה , אולם אני הסברתי שאני ארצישראלי הנוסע כאן כדי ללמוד את ההוי של המעפילים . אני כותב רומן עליהם . מה יהיה שם הרומן ? אמרתי : "מרה נוסטרום . " כשהגענו לארץ ב 13 בפברואר ועגנו בנמל חיפה , עלו אלינו שוטרים בריטיים מהמשטרה האנגלית בארץ ישראל . אני פניתי אל אחד מהם , הראיתי לו את הדרכון שלי ואמרתי לו שאני רוצה לרדת לפני
|
|
|