|
|
Page:405
הנוסעים להיות בעלי רשיונות כניסה לארץ . בעד זמן נסיעה נוסף חייב מר גורנשטיין ( שחתם בשמו הפרטי ) לשלם לבעלי האניה עד 100 ליש"ט ליום , ועוד . אבל את האניה הוא מקבל תמורת תשלום של 6750 ליש"ט , בעד נסיעה של חודש ימים , מיום בוא האניה לנמל רומני . עם החוזה הזה בכיסו , הוא בא אלינו לפי הוראות מנדלר , בהצעה לסידור הפלגה משותפת והורדה משותפת ( כאמור הדאיג עניו ההורדה את מנדלר , אשר חשב שלנו יש סירות הורדה . ( ההצעה הייתה שאנו נשלם 5 לירות לאיש בעד כל נוסע ונוסף על כך נישא בחלקנו בהוצאות הכשרת האניה להובלת נוסעים , ואף בחלק מתאים מהוצאות המזון- היות והמחיר הזה הוא נמיר , הרי עליני להוריד את כל הנוסעים על חשבוננו . ובאמת היו אלה תנאים הוגנים ביותר והמחיר הבולל , לו קבלנו את ההצעה , היד . עולה רק לשני שלישים מהמחיר שחשבנו , כי ניאלץ לשלם . אולם לנו לא היו אפילו חמש הלירות הללו . כשבא גורנשטיין למשרדנו עם הצעתו , ידעתי מראש את אשר יציע' היות והיה לנו שרות ידיעות פרנקו היה לו תקציב מיוחד לקופסאות שוקולדה בשביל טלפוניסטית של שרות הטלפונים הבין לאומי בבוקרםט , אשר הייתה מוסרת לו את תוכן השיחות הטלפוניות של יריבינו בעניני העפלה . באופן זד , הייתי מוכן' ובשעה שהוא נכנס , עונד פרח נאה בדש בגדו , קבלתי אותו בחיבה גדולה והזמנתיו לסעוד בקפה רויאל . שם הסברתי שאנו מוכנים אמנם לקבל את האחריות להורדת אנשיו , אבל עליו להבין , כי לשם כך נצטרך להקריב אנית הורדה שלמה , ולכן אני מציע שיקח אותנו חינם ואנו נסדר את ההורדה גם כן חינם . כשהגענו לידי הבנה והרמנו כוס אחרונה להקמת המדינה העברית , הוא הסכים להוריד את המחיר מחמש לירות ללירה אחת . וכך נחתם החוזה . בין אדון גורנשטיין באופן פרטי לבין באי כוח השיירה של "םפירולה . " הנני משוכנע עד היום שהחוזה הזה הציל את חייהם של 800 המעפילים של "םטורנום , " אשר מעתה היו לשיירה שלנו . ואולם המשרד של פראג לא הסכים לחוזה . במשך שעות נמשכו השיחות הטלפוניות בין בוקרםט ( גורנשטיין , ( פראג ( המשרד של "םטורנום ( " וציריך ( שם ישב פרל . ( גורנשטיין לא זז מעמדתו — אחרת , טען , יתבטל החוזה , כי הוא הבטיח סירות הורדה ורק לרביזיוניסטים יש סירות הורדה . המשרד בפראג עשה מאמץ יוצא מגדר הרגיל , ושלח בא כוח מאנגליה לבוקרםט ( היחידי שקיבל ויזה . ( זו הייתה גברת בת , 45 אינטלגנטית ויפה שנקרא לה כאן מילדי . מילדי ( גב' ברנשטיין — המלבה"ד , ( ערכה שעתריה לגורנשטיין בגלל החוזה , אך הוא לא נרתע , ובסופו של דבר הוסיפה גם היא את חתימתה לחוזה בינינו . הזמן הקשה ביותר במובן הנפשי היה בין חתימת החוזה על "מקריח" בסוף נובמבר , 1939 לבין היוס בו הגיעה האניה לסולינה באמצע דצמבר .
|
|