|
|
Page:297
הגירוש מן האניה "אםימי" נשלח כרוז לישוב בו נאמר : " אנו שבויי "אסימי , " שברחו ממחנות הריכוז בגרמניה מחרב הנאצים' פונים אליכם' לכל אחד שדופק עדיין בקרבו לב רחום אנושי , לכל העולם הנאור ולממשלת בריטניה בקריאה ה צ י ל ו 1 אחרי נדודים של שבועות וחדשים על גלי הים הסוערים' על סיפונה של אניה מיושנת , נתפסנו — גברים ונשים' רעבים וחולים על יד חופי הארץ' הארץ היחידה שעדיין נשארה , מאחר שכל יתר ארצות העולם לא הושיטו לנו יד עזרה . המינהלה הממלאת את הפקודה האכזרית סגרה עלינו במפרץ חיפה' בתנאים סניטריים איומים , מזה 10 ימים' בדוחק איום והכינים לוקחים את שארית כוחנו . חולים הזקוקים לעזרה וניתוחים מתגלגלים ברפש , דוחק וכוי . כעת הגיעתנו הידיעה שעומדים להחזירנו לים , בלי סירות הצלה , להם , מים ותרופות . לאן נלך ? האם נידונו לכליה ואבדון , וכל זד . מתרחש תחת שלטון בריטניה במאה העשרים ! אנו פונים לישוב בארץ , לעם העברי ולממשלה הארצישראלית ה צ י ל ו נ וכה מתארים עתוני הארץ את מר . שהתרחש בימים ההם : השעה עשר וחצי בלילה . המעפילים על האניה ,, אםימי" ועל סירת המפרש' יגעי כוח מתלאותיהם המרובות , עיפים ועצובים ממראה החוף הגואל לנגד עיניהם שיד אכזרית מפרידה בינו לבינם — שקעו בזרועות השינה . באותה שעה עלו על האניה שוטרים שהביאו מטעם השלטונות צרכי אוכל » קמח , תפוחי אדמה ואורז , — צידה לשני ימים בערך . העירו אותם משנתם , בעינים עטופות השינה חשבו בתומם שהביאו להם את בשורת הגאולה — והנה מודיעים להם שעליהם להפליג הלילה . הם מסרבים לקבל את האוכל . מכת גזר הדין הממה אותם . רק רופא הנמצא בין המעפילים וכמה מבין העולים החלו לצעוק כי אין להם די מים , וכי האוכל לא יספיק לדרד ארוכה , וסופם למות ברעב ובצמא בלב ים . בינתיים פרצו מסירת המפרש צעקות היסטריות שקולן נשמע עד הדר הכרמל . השוטרים הבריטיים , שהיו סביב הסירה חששו לגורל חבריהם וירו כמה יריות באויר כדי להפחיד את המעפילים' אולם איש לא שעה אליהס ואל
|
|
|