|
|
Page:247
סירת המשטרה התקרבה פתאום אלינו ונוסעיה חזרו לפנינו על הפזמון של אתמול : שגרים את העוגן ונצא ממימי איזמיר ואז אולי ידברו אתנו . באילו כל מה שהסברנו אתמול היה לשוא . אז התכנסו כל מנהלי הקבוצות הארציות לתא מפקד האניה , נקראו עוד כמה נציגים של הנוסעים ולפי הצעתו של מפקד האניה הוחלט , שאם עד שעה ארבע אחרי הצהריים לא יביאו לנו את האוכל והמים שהבטיחו אתמול למכור לגו , נוריד סירה אחת מסירותינו' בה יהיו עשרים בחורים שלנו , כולם מתנדבים , הסירה תתקרב לחוף והבחורים ינסו לעלות ולהודיע שאין אפשרות אחרת אלא להרשות לנו לקנות את מצרכינו , ואם לא נמות ברעב . הוחלט , שעל הסירה להתקדם לחוף למרות כל האיומים שיאיימו עלינו שוטרי החוף אם אפילו יפתחו באש עלינו . לפי סברת המפקד היה אפשרי , שיפלו כארבעה חמישה מעפילים מאנשי הסירה , כי המשטרה בודאי תירה בנו . ולנו אין ברירה אלא להתקדם ולנסות לעלות על החוף , אז אולי יקום רעש בעיר ויתנו לנו את מבוקשנו . הכריזו על זה בין הנוסעים ונתבקשו מתנדבים ל"העפלה" זו ש 25 אחוזים ממנה עלולים ליפול . כהרף עין התנדבו יותר מ 20 איש , בחרו מהם את העשרים החזקים ביותר והיודעים לשחות . ביניהם היינו 14 מיוצאי רומניה ו 6 מיוצאי פולין . עוד לפני זה עשו המלחים נםיון כזה , הם ירדו בסירה . קטנה , הניפו עליה דגל צהוב והתקרבו לחוף , אבל שם פגשה אותם סירת משטרה וברובים ואקדחים הכריחו אותם לחזור לאניה . המלחים חשבו למסור את עצמם למשטרה התורכית כרי שיוכלו לחזור לארצותיהם , כי על האניה לא היה להם מה לאכול . הם לא עמדו בנםיון אקדחי המשטרה וחזרו , ואנו החלטנו שאם נצא בסירה , נעלה על החוף ויהי מה . כשעתיים לפני הזמן המיועד לצאתנו בסירה הוחלט , שצופר האניה ישרוק כל הזמן וידרוש עזרה . בשעה שלוש , כשהתחלנו כבר לעשות את כל ההכנות לירידה הגורלית בסירה , התקרבה פתאום סירת משטרה וממנה הודיעו שאם כולנו נרד מסיפון האניה פנימה , אז ירשו לסירות האוכל והמים בשבילנו , המחכות ליד החוף , להתקרב ולהטעין אותם על האניה . חששנו שמא רק משטים בנו , והשארנו על הסיפון משמר אנשים בהסתר כדי להזעיק אותנו ולהגן על העוגן במקרה שהמשטרה תנסה להרימו , ואחר ירדנו לקטקומבות . אחרי חצי שעה בישרו לנו , שבאמת מתקרבות סירות המביאות לחם , שתי סירות פחם וגם סירת מים . הפעם כנראה נושענו . התחמקנו לאט לאט ועלינו על סיפון האניה . עד שעה שש אחר הצהרים היה עלינו להטעין את הכל ולצאת מן הנמל . ידענו מנסיוננו ברודוס , שמה שנספיק להטעין יהיה חלקנו והיתר ישאר בידי אנשי הסירות שלמטה . לכן העלינו קבוצות קבוצות של בחורים חזקים והתחלנו לעבוד . מנוף העלה בלי הרף מטעני פחם , סלים מלאים לחם , תאנים , אבטיחים ,
|
|