|
|
Page:211
לתוכה 500—400 איש , אולם כיוון שהפליגה כשעל סיפונה 720 איש — אין תימה שהצפיפות הייתה רבה , והדבר גרם לתקלות חמורות במסעה הממושך . כמפקד האביר . מטעם האצ"ל נתמנה מר מנדר דוידזון , שנשלח זמן קצר לפני כן מהארץ . בין הנוסעים היה העסקן הרביזיוניסטי מיכאל יכנסון . סטבסקי הציגו לפני דוידזון , שכונה באניה "משה , " ויעץ לו לבל יעשה דבר באניה מבלי להתיעץ ביכנסון . מאז התנהלו הענינים באניה על ידי שניהם , הביתי'רים שבין הנוסעים הופקדו על שמירת הסדר באניה . ב 6 במרץ 1939 הפליגה "אסתיר" מנמל רנה . כבר לפני ההפלגה התחילו הדאנציגאים לרטון על התנאים באניה . אנשי דאגציג רחוקים היו מהציונות ולא היה להם בל קשר לארץ ישראל . הם יצאו לדרך משום שועד הקהילה שכנע אותם כי זו דרך ההצלה היחידה , ובאותה מידה היו מוכנים להפליג גם לכל ארץ אחרת מעבר לים . את הנסיעה תיארו לעצמם כמםע שעשועים . היו ביניהם רבים שנתמכו על ידי המחלקה הסוציאלית של ועד הקהילה , אנשים מרי נפש , שועד הקהילה בחר בהם להיות מעין שפני נסיון , הן מטעמי נוחיות והן מתוך בטחון שאלה יקל עליהם להסתגל לכל התנאים . אולם דוקא הם היו בעוכרי המסע . כי בהיותם רגילים לבוא בתביעות ולהציג דרישות , החלו מיד עם הגיעם לסיפון האניה להתלונן על התנאים הפרמיטיביים ששררו בה , בטענם שזה בניגוד גמור למה שהובטח להם לפני צאתם מדאנציג . »»& ו של חומרות גילויים אלה של מורת רוח עוררו חששות אצל מנהלי השיירה . כיצד יצאו לדרך הרת םכנות בראש חבר נוסעים בלתי ממושמע ונרגן כל כך ? הם החליטו איפוא להנהיג מיד שורה של תקנות וחומרות , שדימו כי הן הכרחיות להצלחת המסע , מבלי להעלות על הדעת שדוקא הגבלות אלו עתידות לשמש עילה להתפרצויות בלתי פוסקות במסעם הממושך ורב הפגעים . אחת החומרות שהעיקה במיוחד על הנוסעים הייתה ההפרדה בין נשים לגברים . לכל מין יוחדו מקומות שינה נפרדים וניתן צו שמשעה 5 לפנות ערב עד לשעת ההשכמה בבוקר , אסור לגברים ולנשים להימצא ביחד . כל העובר על הצו ענוש יענש בכל חומר הדין . ומובן שהיו פורצי גדר , והיו עונשים . חומרה אחרת — האיסור להשתמש במים מתוקים לצרכי רחצה וכביסה . רב החובל טען שכמות המים המתוקים לא תספיק אלא לשבועיים ואין להניח כי יוכלו למלא את החסר בנמלים בדרך . הרחצה במי ים אינה כידוע תענוג , ורבים מן הנוסעים גילו מורת רוח על כך . חומרה שלישית — השמירה שהופקדה על מחסני המזונות . הדבר נעשה למרות שבמחסנים היו כמויות מזון גדולות . הייתה זו אחת השיירות המעטות שלא ידעה רעב במשך בל מסעה הממושך . אולם החשש התמידי פן תימשך הנסיעה למעלה מן המשוער הניעה את ההנהלה לשמור על מלאי המזון .
|
|
|