|
|
Page:184
" קאטינא" גוברת ההתרגשות ומגיעה לשיאה ! האנשים מתחבקים ונושקים איש את רעהו . דמעות גיל ואושר בע'ני כל . כך יכולים לשמוח רק נידונים למוות , המקבלים חנינה בלתי צפויה ... לא קטנה מיו הייתה שמחת הפגישה עם האחים המצילים , אשר הורידו את סירותיהם והשיטון במהירות לעבר "ג'פו . " עבודת ההצלה נמשכת בקצב מסחרר . רבי החובלים קבעו ש"ג'פו" תחזיק מעמד מארבע עד שש שעות . נוסף לחמש מאות האנש-ם הנמצאים עדיין על הסיפון יש צורך להעביר גם את מטענם האישי וגם את מצרכי המזון , כדי לכלכל מספר כה רב של אנשים .. בצהרי היום כבר הייתה "ג'פו" ריקה מאדם . על סיפונה עוד נמצאו רב החובל , מספר מלחים , טרכטמן , בלס ונבון . על סיפון "קאטינא" העיר מישהו שאפשר עוד להציל חלק מן המזון . מיד התארגנה קבוצת מתנדבים שירדו בסירות וחזרו ל"ג'פו . " רב החובל הזהירם שלא יעיזו לעלות על סיפונה , אולם איש לא שעה לאזהרותיו . הבחורים עלו על סיפון "ג'פו" ובוםםים עד מחצית גופם במים התחילו להוציא מן המחסנים חביות . החביות הורדו ל-ם ונקשרו בחבלים לסירות וכך השיטום לעבר "קאטינא . " כך חזרו הבחורים פעמים אחדות ל"ג'פו" ובחרוף נפש הצילו כמויות ניכר . ת של מזון . בפעם האחרונה כבר הגיעו מי ה'ם עד לסיפון . עתה ירדו לתוך הסירות כל הנותרים , אך בטרם יספיקו שני המלחים האחרונים לקפוץ לסירה — התהפכה האניה על צידה ושקעה במצולות . היא סחבה עמה את המלחים , כשקרני השמש האחרונות מפזות את קברם הרענן ... עם ערב כבר היו על סיפ , ן האניה "קאטינא" כל אנשי "ג'פו / ' גם אלה שהורדו קודם לכן לאי כריתים . בהתייעצות המפקדים הוחלט ששלמה טרכטמן יחזור מיד לארץ כדי להודיע על בואה של "קאטינא . " שלמה ירד בחוף קאפו סידארא . הוא התייצב במשטרה וסיפר שהוא קצין ימי שאנייתו נטרפה ורוצה להגיע לאתונה . הוא נחקר ארוכות על פרטי סיפ . רו ונשלח לנמל בליווי שני שוטרים . רב החובל של האניה שבה הפליג לפיראוס נצטווה למסור אותו מיד עם הגיעם לשם לידי הבולשת . וכך היה . אולם כשנודע למפקד הבולשת בפיראוס זהותו האמיתית של שלמה , שחרר אותו מיד ואף סייע בידו להשיג כרטיס לאוירון לארץ . כך הספיק שלמה להשתתף בארגון הורדתם של אנשי "קאטינא '' בחוף נתניה . הניצולים מתמרדים על סיפון "קאטינא" נתקלו בינתיים הנוסעים בתנאים החמורים שנתהוו על ידי תוספת הניצולים . באניה המסוגלת לקלוט בקושי חמש מאות נוסעים — נמצאים כעת אלף ומאתיים וחמישים איש . כל האולמות , הסיפונ ם המעברים והמחסנים הם מלאי אדם . על שכיבה אי אפשר אפילו לחלום . כולם יושבים צפופים זה על יד זה , כל אחד סמוך לתרמילו ולשכם חברו . האויר דחוס ומלא
|
|
|