|
|
Page:117
ווווה לוינה עברו שבועיים ימים . אותו ערב כשחזר האלר מטריאסטה מביקורו אצל השלטונות' הוא מוצא את הרכבת על המסילה הראשית , הקטר נושם בכבדות ומוכן כל רגע להשמיע את צפירתו הממושכת ולצאת לדרך . האנשים ברכבת ממרמרים בבכי קורע לבכות . אוירה של תוהו ובוהו שוררת בכל , והגרמנים מחכים לו , לשובו . הם מספרים שבעוד יומיים יערכו במקום זה תמרונים של חיל האויר הגרמני ואין כל אפשרות להוסיף ולהישאר כאן . ברוב יאושו מתקשר האלר עם מפקד המשטרה בקלאגפורט ומקבל את אותה התשובה . הוא מתקשר עם הגיםטפו בוינה — אותו מענה . — אתה יכול כבר לפרסם בעתונים על התאבדותם של 870 איש . — אני מבטיח לך שלאנשים לא יאונה כל רע . נמשיך לדון בגורלם בוינה . האלד מבקש ממנו לחזור על ההבטחה . וההבטחה ניתנת בשניה . בשעה עשר בלילה זזה הרכבת . על יד גראץ היא נעצרת למספר רגעים . אחד מאנשי השיירה שובר שמשה , קופץ דרך החלון ובורח . אחריו בורחים עוד אנשים מספר . בקרונות קמה מהומה , אנדרלמוסיה שוררת בכל . מתפשטת שמועד . שהאלר והגיםטפו הם בעצה אחת . הם מובלים לבוכנוואלד . רעש הקטר ומשק הגלגלים מנסים להתגבר על קול הענות הנישא מן הקרונות — וללא הצלחה . אנשים מספר שומרים על האלר לבל יפגעו בו . אחרים שומרים עליו , שלא יתחמק מידיהם . כל מאמציו של האלר להשליט סדר עולים בתוהו . אנשי בורגנלאנד יושבים מכונסים בעצמם ואומרים ווידוי . היתר — עדת אנשים פרועה הרוצים להביע את מחאתם נגד מר המוות הניצב נגד עיניהם ואינם מ צאים דרך התנגדות נאותה . כל הזעם והמרירות שנצטברו בלבם משך החודשים הארוכים מאז בוא הנאצים , מחפשים להם פורקן . זעקת מחאה פורצת מלבם — ואין לה שומע . האמנם הגיע סופם י ... רק עם התקרב הרכבת לוינה נרגעו הרוחות . סכנת בוכנוואלד הוסרה . לכמה זמן ? עם שחר הם מגיעים לוינה , את פניהם מקבל מפקד התחנה . הוא מבקש לחכות לאנשי הגיסטפו אשר יבואו כעבור שעה שעתיים . ושוב ציפיה . המוחות קודחים . יאוש ותקווה משמשים בערבוביה . מה יביא בחיבו היום החדש העולה ן האלר פוקד להשאר בקרונות . הוא מקבל רשות להביא תה לאנשים . בשעה שבע יוצאים האנשים מן הקרונות ומסתדרים בסדר צבאי . רק לפני שבועיים עמדו באותו מקום עצמו , באותו סדר עצמו ולבם מתרונן מאושר אין קץ . וכעת ן ...
|
|