|
|
Page:92
זמן מה נתקל שוב בנוטרים . לשאלותיהם הוא עונה שהוא תל אביבי ומחפש " טרמפ" לחזור הביתה . הנוטרים הבחינו שמשהו פה לא כשורה — האם יימצא מישהו שיסתובב יחידי בלילה בסביבה ערבית בעוד המקום נודע כמסוכן ומועד לפורעניות , הנוטרים מביאים אותו לתחנה . גלילי מנסה את מזלו ומתחיל לשרוק את המנגינה של "חיילים אלמונים . " ודבר זה הועיל ! האחראי למחנה — בית"רי לשעבר — מנחש שיש קשר בין הבחור לבין רכיבותיו בלילות של פייקוביץ . הוא מצווה להביא את פייקוביץ וגלילי מספר לו את סיפורו . כהרף עין הובאו שני סוסים , גלילי ופייקוביץ יצאו בדהרה לעבר החוף ועל ראשם "כפיות" ערביות . גלילי חזר לספינה . למחרת בלילה חזרה הספינה לחוף ותוך זמן קצר בוצעה ההורדה . גלילי עורך מסדר של אנשיו , נפרד מהם וחוזר לספיגתו המיותמת שרק לפני רגעים שוקקו בה חיים וכעת — יללת הרוח ועיניהם הנוצצות של העכברושים הם רעיו היחידים ... למסדר שערך גלילי ולקריאת "תל חי" האדירה שיצאה מפי עשרות העולים בליל הירח הבהיר על שפת ימה של מגמירה — היו תוצאות בלתי נעימות . לקול הקריאה האדירה התעוררו הכלבים שבכפרי הסביבה , הערבים החלו לתהות על רוגזם הפתאומי של כלביהם ועל התנועה המוזרה בחצות הלילה . דבר בוא הספינה נודע ברבים . כולם דיברו ודנו בכך וכחשוד במתן עזרה בהורדת העולים — נאסר ערי ז'בוטינסקי ונכלא במבצר עכו . גל של התלהבות המכתבים הראשונים שהגיעו לפולין מן הארץ מעולי שיירה זו עשו רושם עצום על המוני הבית"רים בפולין וברחוב היהודי בכללו . כספים לרוב החלו להגיע לחשבונו של הירחון "המצודה" — בסאונה המרכזי של בית"ר בפולין . תוך עשרה ימים הגיע הסכום שנשלח על ידי אנשים שרצו לעלות לארץ , לחצי מיליון זהובים . כבמטה קסם סרו הפקפוקים , נגוזו הספקות והתלהבות ואמונה בהצלחות העתידות לבוא אחזו בכל . הבקשות להצטרף לעליה זו רבו והלכו בכל ארצות אירופה . ברם , ממדיה היו מצומצמים מכדי לספק אפילו חלק קטן מן הדרישות . קבוצת העלית הבאה הורכבה מבית"רים מפולין , ליטא , לטביה , דאנציג , רומניה וצ'כוסלובקיה — בסך הכל תשעים וחמישה איש , שנבחרו על ידי הנציבויות . הפעם התנהלו הענינים בלי סיבוכים יתרים . באותו זמן , בינואר , 1938 התקיימה בווינה תערוכה בינלאומית וכל הנוסעים קבלו ויזות כניםה לאוסטריה . הם רוכזו כקודמיהם במחנה בקונטיגברון . הם עוברים שם אימונים צבאיים . ערב ערב עליהם לארוז את חפציהם ולערוך טיולים ממושכים , כך שבבוא יום הנסיעה והם נצטוו כדרכם כל יום , לארוז את חפציהם ולצאת לטיול , לא עלה כלל על דעתם , שאמנם נוסעים הם . אולם הפעם לא חזרו למחנה . הם נסעו לפי ומה ומשם הפליגו לאלבניה .
|
|