|
|
Page:285
" שכחתי ' כנראה , לזרוק מטבע לים בטרם הפלגנו" — ' אמר באייבסקי — ' "והרי לכם התוצאות ! "נפטון" אינו סולח דברים כאלה , נוקם ונוטר הוא . " לפנות ערב ירדתי לירכתי הספינה כדי להינפש לשעה קלה . אך בטרם יבשו בגדי ' נצטוויתי לעלות שוב אל הסיפון . באייבסקי הוסיף לעמוד ליד ההגה . '' קח עמד עוד שני בחורים וקפל את שרשרת העוגן בעיגול . שים לבד לכך' שהעגולים יחפפו זה את זה . אם אמצא פגם באחד מן העגולים האלה אמלוק את ראשך . " באותו מעמד עלה הרהור בלבי , שמא יצא המפקד מדעתו מרוב בצל שאכל ומרוב המים ששתה בדרך . אך עד מהרה נוכחנו לדעת , כי תודות לפקודה מוזרה זו ניצלנו כולנו ממוות ודאי . בשעה 22 . 00 גילינו את המגדלור של חיפה . באייבסקי היפנה את המפרשית לכיוון החוף . עברנו את כף חיפה והתחלנו אוספים את המפרשים . בראש אחד התרנים חל שיבוש וטיפסתי עליו כדי לתקנו . לפתע נטתה הספינה בזווית חדה לצידה הימני , ובטרם הספקתי לקרוא קריאת ,, אוי" נותקתי מן התורן והועפתי בעקומת פרבולה אל הים . שם נפגשתי עם כל שאר חברי הצוות של "ציפור הקרח . " כולנו התחלנו חותרים כבתחרות שחיה , לקראת הספינה שתרניה לא נראו עוד , ורק חלקה העליון , או ליתר דיוק , מה שהיה חלקה התחתון' צף עתה מעל פני המים . הגענו בזה אחר זה לקו הגמר והתחלנו מטפסים עליה . לבסוף התישבנו כולנו כציפורים על שידרתה . " ממש ככתוב באותו הרומאן הרוסי — , " הגיע אלינו קולו של באייבסקי , שהיה האחרון שעלה על גבה של "ציפור הקרח . " הספינה התהפכה על גבה ואנשי הצוות עברו לשידרתה . " התמרון עלה יפה — , " הוסיף באייבסקי ואמר בשלווה אולימפית , — "הע וגן ירד כהוגן' — חרז חרוז . וגם ניתקע יפה בקרקע . — רק עתה הבינותי פשר פקודתו של באייבסקי . — "לקפל את השרשרת עגולים עגולים . " אילו הסתבכה שרשרת העוגן ולא נשתלשלה במהירות הדרושה לקרקע הים ברגע שהתהפכה ספינתנו על גבה , כי אז היו הגלים מטילים אותנו במהירות הבזק אל סלעי החוף ומנפצים אותנו לשביביםי יש להודות כי למרות "התמרון המוצלח" לא הרגשנו עצמנו מאושרים ביותר . מפעם לפעם נסחף אחד מאתנו בכוח הגלים אל הים ובמאמץ משותף ותוך סכנת חיים היה עלינו להעלותו חזרה על גבי השידרית , ששימשה לנו עתה כאי הצלה . קפאנו מקור והרעב הציק לנו , כי זה כמעט יומיים לא בא אוכל לפינו . כך עברו עלינו שעתיים . לפתע היבחנו באורות אניה שהלכה וקרבה . הצעתי להזעיק את האניה לעזרתנו . — "השתגעת — , " ? שאל באייבסקי — "האניה תגרור ' אותנו לנמל ואחר כך תגיש לנו את חשבון דמי ההצלה . שמא תוכל להסביר לי היכן נמצא את הממון שיידרש לכיסוי הוצאה "קטנה" זו — " ? הסתכלנו איפוא תוך עגמת נפש אל האורות הנכספים שעברו על פנינו במרחק לא רב ונעלמו מאחורי משבר הגלים של הנמל . " הפיקוד על "ציפור הקרח" עובר לסגני — , " הכריז באייבסקי חגיגית לאחר שעה קלה , כשהיינו כולנו על סף היאוש , ,, — אני שוחה אל החוף ואעשה את הדרוש כדי להביא אתכם לחוף מבטחים" — הוא קפץ מן השידרה אל תור גלי הים הסוער ונעלם בחשכת הליל . איש מאתנו לא אמר דבר , ידענו , כי לא נראה עוד את באייבסקי בחיים .
|
|