|
|
Page:180
י . ה . ( . חנינו חניה של מפלט , עד יעבור זעם באורחי , עד שפקעה סבלנותנו והוברר לנו , כי סוף סוף יאזלו המים ויכלו המזונות . בינינו ובין החוף , הקרוב מאד , ניתזו כלפי השמים דכיי הגאות . ראינו את הניתוזים והקצף שהסופה מטלטלתם וזורקתם הרחק הרחק אל החוף פנימה ואל מעבר לשיחי החוף . כששכבה הסופה שיכוך כל שהוא , — היה זה שלשום , — ניסינו להחלץ ולצאת . שוב נאבקנו כמטורפים כשתים עשרה שעות רצופות , המפרשים ניתקרעו , האנשים ניתרוצצו ו ... חזרנו למקום המקלט כלעומת שיצאנו . ורק הלילה פסקה הרוח , והנה מתחילה "אגדת התכלת . " התארך ? משול הים לאשה . יכולה האשה להיות "קלפה , " אך יש רגעים , שאפילו המכשפה הארורה ביותר נהפכת ל"פייה" טובה ומטיבה . ואז שוכחים אנו את כל אשר הרעה לנו . רק אתמול היו אנשי הספינה מקללים נמרצות את הים ואת "השוקת העתיקה ' הזאת , ששמה "שרה , ' ואת "התכריכים הבלים המשמשים לנו כמפרשים . ועכשיו הספינה היא בכל זאת , סבתא חביבה : הים — "אין כמוהו בין שבעת הימים ;' והמפרשים שתוקנו בינתים — "אין דבר , עוד יעצרו כוח ! וכי מי זה הוציא דיבה רעה , כי בסחבות כאלה בושה היא לכרוך אפילו בר מינן הגון י " מי פילל כי הדולפין עלול להסב אי נעימות כזאת . וזהו הענין : אך הצלחנו לעקור מ"מולדת הסופות , " נתגלה לעינינו המגדלור של קארבונארי . הסערה שככה כבמטה קסם . עם הנץ החמה היו המים כחלילים ומסבירים פנים , השמים הגיעו לשיא התכלת , וההרים היו כתלויים בשערה ופורחים באוויר . למעלה מעת לעת הוליכנו שרו של ים הילוך של נס מתחת לחמה האביבית והמפרשים היתנפחו כלשהו ממשב רוח דרומית מזרחית " ) שרקיה בשפת ארץ ישראל . ( חופי סרדיניה היו קרובים מאד ונראו חנונים , מכניסי אורחים ושופעי ניחותא ביתית , מעין קאלאבריה , אך בגוונים רכים יותר . ולפתע ( אותה שעה עברנו על פני "אנה הקדושה (' האפירו השמים ומתוך המים נזדקרה איזו מפלצת . כמובן , היה זה פשוט דולפין , אך דולפין שארכו תריסר מטרים . הוא קרטע והתהפך בכבדות , ובנשפו — זנקו נחיריו מזרקות של מים מטר לגובה , כמהתפוצצות אדירה . כל האנשים שהיו אותה שעה על הסיפון עמדו בפעירת פה , והוא , בהקיפו הקפה אחת את הספינה , התהפך כמספר פעמים הנהוג אצל הדולפינים , וירד תהומות . מסורת היא בידי יורדי ימים : דולפינים מקרטעים ומתהפכים , סימן לאוויר יפה . וכאן — לא דולפין , אלא אבי אבות הדולפינים הטריח את עצמו . הרי זה סימן מובהק ! והנה — אשר לא יגורנו בא לנו . ייתכן , כי האי טאוולארה , — האי המכושף , — הוא האשם : מי , חוץ מ"פורסטיירי עלובים אינו יודע , כי השט על פני "טאוולארה ' 7 חייב ליתן אות ,, ג 7 יטאטורי , ' 7 מעין קרנים עשויות בזקיפת אצבע וזרת ל כי האי טאוולארה וסלעיו המוזרים אינם מעשי אבן סתם . פסגת ההר היא טירת המכשפה , ולמטה , במדרון , גולשות אל המים שפחותיה שהיו לנציבי אבן . בין "הטירה והצוק , היורד ירידה תלולה הימה , רובצת תהום , וגשר קדמונות נטוי מעליה , ואילמלא שטה ספינתנו במרחק מאה מטרים ממנו , כי עתה נשבעתי , שהגשר הוא מעשה ידי אדם , ולא משחק פלאים של הטבע ( או לפי פרוש אחר : יצירת להטיה של המכשפה . ( הפעם שיחקה לנו השעה , אולי , משום שזכרנו בעוד מועד את אות הישועה ה"גיטאטורי והוספנו לו עוד משהו , איש איש לפי שעור דמיונו . אני , למשל , אמרתי בלבי לצורות האבן המפוסלות ברמות בני אדם ומנצנצות פה ושם לאורך פי הפחת : "עמידתכן כאן עמידת נצח , ועינכן צרה בנוסעים על פניכן . והרי לפנים ריתק גם אותי איזה מכשף רע לאחד המקומות ,
|
|