|
|
Page:171
הקשה . ' סופר ה"נובל אברור * מסר את דברי בדיוק בתוספת האינפורמציה שמסרתי לו על פעילותנו בשטח ההכשרה המקצועית ובשטחים אחרים של תחיית הימאות העברית . לימים נאלץ מר יוסף פישר לסגת מעמדתו העויינת . הוא ראה' כי ההתמרמרות בקהילה היהודית בטוניס על התנהגותו גוברת והולכת . הוא ביקש להתפייס , אפילו תרם סכום כסף למגבית שנערכה על ידי "ברית ידידי הספנות העברית . " אחר זמן ביקשני לסור לביתו "בעניין סודי ודחוף , בו קשור גורלה של שרה א' הוא התנצל שאינו יכול לסור אלי מפאת מחלתו . אחרי חילופי דברים קצרים פניתי אליו : " אדוני כתב לי ' כי יש בידו ידיעה סודית חשובה הנוגעת לספינתי " 1 " אמנם כן — / ' השיב לי , — "קבלתי ידיעה ממקור נאמן ביותר , שהערבים הלאומנים עומדים לחבל באניתך ואף מאיימים להתנקש בך אישית אם תוסיף לעגון במימי טוניס . * " ובכן , מה מציע אדוני ל" " הצעתי היא , כי תפליגו מכאן ללא דיחוי , ואם אפשר עוד הלילה . " הודיתי לו על האינפורמציה ועל דאגתו לשלום ספינתי ולשלומי . " נצטרך עוד להשתהות כאן ימים אחדים , " הוספתי , "ומה שנוגע לבטחוני האישי , הריני סומך בהחלט על המשטרה הצרפתית , שטרם הזהירה אותי מפני כל סכנה הנשקפת לי . חוששני , מר פישר , שמי שמסר את האינפורמציה היה מעונין בראש וראשונה שנפליג מטוניס בכל ההקדם ולאו דווקא מפני הסכנה האורבת לנו מ"ניאו דאסטור " ... " מוסדות הצה"ר ובית"ר בטוניס קיבלונו למן הרגע הראשון כאחים . נציב בית"ר במקום' אפרים לוזון ז"ל , היה לנו ליועץ ולמדריך . ביתי'רים אירחו את חניכי ,, שרה א "' בבתיהם וליוו אותם בביקוריהם השונים . שלטונות טוניס שמרו עלינו בהקפדה ובדאגה שמא יאונה לנו רע מצד הקומוניסטים והלאומנים הערבים . אך לא הכל עבר בשלום , כמקווה . ימים אחדים אחרי בואנו לטוניס עמדה להיערך באולם קולנוע , רכושה של חברת ,, כל ישראל חברים , " עצרת עט , בה הייתי צריך להופיע בהרצאה על רעיון תחית הימאות העברית . פירסום רב ניתן לאסיפה זו בעתונות ובחוצות העיר . הגעתי למקום בשעה הקבוצה ומצאתי את הבנין מוקף מכל צד בהמון ערכי משתולל . הם נשאו כרזות וצרחו בכל גרונם סיסמאות נגד ה"צאהיונים . " שביל צר בין שדרת שוטרים מזויינים , חבושי קסדות פלדה , הוליך לאולם בו צריכה היתה להיערך הרצאתי . במרחק מה מן המקום הבחנתי במשאיות עמוסות שוטרים מזויינים לרוב , נכונים לכל צרה . עם רדתי מן המכונית הוקפתי בשרשרת שוטרים , שבראשה עמד מפקד משטרת טוניס . הוא ניגש אלי והודיעני , שאם בדעתי לקיים את האסיפה על אף כל אשר רואות עיני , הריהו נכון לעשות את כל הדרוש כדי לשמור על בטחוני . הודיתי למפקד המשטרה על אדיבותו , והודעתיו , כי אמנם אקיים את האסיפה . התחלתי להתקדם לעבר האולם . בו ברגע התפרץ ההמון בקריאות היסטריות כשהוא מנסה להדוף את המשטרה . לפתע' כמתחת לפני האדמה , הופיע לפנינו נשיאה של
|
|