sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:36

בעתיד שאינו רחוק מאוד , תמונות של הווי בני אדם ושל מערכת יחסים חברתיים . הלורד ברקנהד המנוח פרסם בשנת 1930 ספר על כך , מה דמות תהיה לעולם — הודות לטכניקה — בשנת . 2030 ודאי , גם ברקנהד הדיוט היה ; אולם , כפי שכתבו עליו אנשים מלומדים , r «< זה הדיוט בעל השכלה מעולה . זו , בקירוב , התמונה שעלתה לפניו : בעוד מאה שנה , אם לא קודם לכן , כל מה שהאנושות תהא זקוקה לו ( ומדובר בחיי מותרות בשביל כל אחד ואחד ) יהא מיוצר בידי מספר קטן מאוד של פועלים ; הם "יעבדו" יומיים בשבוע , שעתיים ביום ; וזה יהיה , בקירוב , תוכנה של אותה "עבודה : " פעמיים או שלוש ביום יניעו מנוף קטן , או אחת לעשר דקות ילחצו בכפתור . פרוגנוזה זו עשויה להתגשם , בכך אין איש מטיל ספק , אבל מה פירוש הדבר 7 פירושו שה"פרוליטאריוך בטל מן העולם ; ולא רק כמעמד חברתי ( נניח שעד אותה שעה יבטל הסוציאליזם את המחיצות בין המעמדות ) — אלא בטל מן העולם עצם המושג של "פועל" או "עובד . " זו הרי אינה "עבודה . " הפאתוס שבהכרה העצמית הפרוליטארית נשען היה בכל עת על מידת מה של טראגיות , על "זיעת אפיים , " על המאמץ הפיסי הבלתי פוסק , המתיש כוחו של אדם . פעם , אגב ביקור במיכרה זהב , שעה תמימה הסתכלתי בעבודתו של פרוליטאר , שהיה מוריד תא עם בני אדם לעומק אלפיים מטר ומעלה אותו בחזרה : האיש ישב במרום בין גלילים עצומים , ואחת לחמש דקות , על טי צליל אי משם , הניע מנוף , פעם למעלה , פעם למטה ; וזה הכול . היא היא הדוגמא ל"עבודה" לעתיד לבוא בכל ענפי הייצור , או כמעט בכולם . אני כותב מאמר זה בידי , כלומר אצטרך לעשות , בסך הכול , כמיליון תנועות באצבעותי : מן הסתם , אשקיע בכך כמות הרבה יותר גדולה של עבודה פיסית גרידא מאשר אותו פרוליטאר במנוף שלו במשך יום תמים . בשנת 2030 תהיה עבודתו של "פועל , " מבחינה פיסית דווקא , הקלה בכל צורות הפעילות בחיי אדם . מיכרה הפחם , המקלט האחרון למאמץ פיסי אמיתי , מן הסתם נטוש יהיה מכבר ; כמקורות לאנרגיה ישמשו נפט , אשדות , גיאות הים , הפרש בטמפראטורה בין שכבות המים העליונות והתחתונות באוקיינוס . הובלת משאות תיעשה באווירונים בלי טייס — ידריכו אותם מן האדמה , ושוב בעזרת כפתור . הרבה יותר "עבודה" פיסית יוציאו אז סופרים , נואמים , פסנתרנים , בלי לדבר על ריבה המשחקת טניס . כל זה אינו מעציב כלל ; אדרבא , מי יתן ויקדים לבוא . אבל מכאן אתה למד : האידיאליזאציה היתרה של "עבודה" בכל ההווי של זמננו ובמחשבת זמננו , זו התמונה האידיאלית של קרבן בקודש , לא היתה אלא תופעה חולפת מבחינה היסטורית ; לא רק לעתיד לבוא , אלא במידת מה כבר בימינו , הריהי לא במעט שריד משרידי העבר . ההרגל שלנו לקשור את מושג ה"ייצור"

מכון ז'בוטינסקי בישראל


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help