|
|
Page:13
עמו להסדר של יחסי שכנות טובים . בהחלטת הקונגרס הציוני ר " \ ג בקארלסבאד ( 1923 ) נאמר , כי "הקונגרס הציוני רואה ביקיצתו של המזרח אחד הגורמים החשובים ביותר לבניינו החדש של העולם . " ד"ר יעקב קלצקין ראה אף הוא יעוד " בעבודת הבניין של עמנו ובהתאהדותו עם עמי המזרח הנלחמים על חירותם , " ודוד בן גוריון החרה החזיק אחרי אנשי אסכולה ז 1 בטענו , כי "משמעותה של הציונות היא היותנו מחדש לעם מזרחי , " ולימים אף עשה את העיקרון הזה אבן פינה לנסיונותיו להגיע להסכם שלום עם הערבים " . ז'בוטינסקי נימנה בלא כל הסתייגות עם האסכולה המערבית , כמוהו כמאכס נירדאו , שעליו הוא מסתמך . לא זו בלבד שז'בוטינסקי כופר בהנחה , שרווחה ברבע הראשון של המאה הנוכחית , ואשר לפיד . המערב מתנוון ושוקע , אלא שהמזרח כשלעצמו היה תמיד זר לרוחו . היהודים תרמו ליצירתה של תרבות המערב והם עתידים להיות נושאיה החדשים במזרח . הוא דחה בתוקף אפילו את התיזה האומרת שהלשון העברית היא מזרחית לפי אופיה , ולא קיבל את נסיונם של אלה שביקשו לקרב את המבטא העברי אל המבטא הערבי . מבחינה מוסיקאלית יש לשייר את העברית לאגן הים התיכון , ולאו דווקא לאיזור המדבר במזרח . גם לפרשת יחסי ספרדים אשכנזים תרם ז'בוטינסקי מהגות רוחו , ואף בה יש מן האקטואליות . הוא , בן אשכנז , התאהב בשבט הספרדי של עמנו למן היום הראשון לבואו במגע עמ , 1 ואף נתוודה , כי ב"גילגול נפשות , " אילו ניתן לו , היה מבקש להיוולד ספרדי . אף הוא , דאב לבו על כי בני השבט הספרדי ( על בני עדות המזרח לא דובר במחנה הציוני אלא לאחר גלי העליה ההמונית מיד עם תקומת מדינת ישראל ) לא הוצאו עדייו מקרן זווית שלהם , ומכלול סגולותיהם וכשרונותיהם טרם הועמדו במלוא היקפם לשירות האומה . עם זאת לא טען ז'בוטינסקי למיזוג העדות בישראל , לטמיעתן , אלא , להיפר , לשמירת ייחודן , לסיסגון הפסיפס הלאומי , לפלו ראליזם . בגישתו לבעיה הערבית היה ז'בוטינסקי עקיב עד סוף ימיו . העקרונות ליישוב הסכסור הישראלי ערבי , כפי שנוסחו במאמרו הקלאסי "קיר הברזל" ( בשנת , 1923 אף על פי שכבר ב 1921 טבע את המושג הפוליטי הזה , ( תקפים עד עצם היום הזה . במחנה הציוני לא העלה איש מצע בהיר והגיוני כזה , שאין בו לא מהונאת הערבי ולא מהשלייתו . רק הקמתו של כוח צבאי עברי איתן — חומה בצורה שאליה יתנפצו כל מאמצי הערבים לערער את ריבונות ישראל — תביא בסופו של דבר לידי השלמה מצד הערבי ולהירתעותו מפני נסיונות נוספים לסכל את המפעל הציוני . ז'בוטינסקי לא היה מוכן להתנבא על מועד ההשלמה וההתפייסות . נהפור הוא , בעניין זה לא גילה אופטימיות יתירה . הוא ידע , כי הערבים , מחמת נחשלותם הפוליטית , בשל היעדר מורשת תחושה לדמוקרטיה , לא על נקלה ישלימו 11 ראה , למשל , ספרו פגישות עם מנהיגים ערביים , ת"א , תשכ"ן , 1967— עמ' , 20 בו הוא מעלה את האפשרות שהערבים יסכימו למדינה יהודית "תמורת הסכמתנו ותמיכתנו להקמת פדרציה ערבית בארצות השכנות והתקשרות המדינה היהודית לפדרציה זו . " 12 ראה חוברתו המבטא העברי , ת'א , תר"ץ , עמ' . 9—4 בספרו עם וארץ קמים לתחיה , הוצאה שניה מתוקנת , ת-א , , 1944 כרך א , ' עמ' , 189—188 התריע ד"ר יוסף קלוזנר , בעקבות ביקורו בארץ ישראל לפני מלדומת העולם הראשונה , על 'הסתערבות" — התבוללותם של איכרי העליה הראשונה , מבחינה לשונית ומנהגי וויים , בקרב ערביי הארץ .
|
|