|
|
Page:954
הקרקעות ) נפרצו בכוח , תיקי המישרדים ורהיטים נזרקו מבעד לחלונות , והועלו באש ברחוב . אש הו עלתה אף במישרדים . שמונה נפצעו בהתנגשויות עם המישטרה . 034 נ בחיפה נתקהל קהל רב בחצר הטכניון , הועלה על המוקד 'הספר הלבן ' , וסטודנט נאם בפני הקהל והכריז : 'כל הנוער מוכן להקריב כל קורבן שהוא ' . שם הופצו כרוזי אצ"ל . וכך אף בית שלים פרצה הפגנה של מאות צעירים בכיוון מישרדי המושל ברחוב יפו , ברם הוכוונו מצד המישטרה לכיוון הפוך . רוב המפגינים היו מן הנוער הדתי , בני ישיבות . אותו לילה הועלה באש מישרד העלייה בירושלים . בהפגנת המתאה הרשמית למוחרת היום השתתפו הרבנים הראשיים בתל אביב ופני העיר . לייד כיכר מגן דויד הצטרפו להפגנה מאות צעירים , והללו קראו קריאות קיצוניות : 'בוז לאנשי ההבלגה ' , 'בוז לממשלת אנגליה הרמאית ' . הם גברו על מתנגדים , ומעודדים מצד הקהל שעמד על המידרכות הריעו : 'יחי ז'בוטינסקי ' . כרוזים של 'השמאל' ( לכבוד הדגל האדום ) וכרזות בנוסח 'ידידות עם העמים הערביים' נחטפו ונקרעו . יום קודם לפירסום 'הספר הלבן' , 1939 . 5 . 16 ) כ"ז באייר תרצ"ט ) יצא כרוז 'אל כל אנשי האצ"ל ' , שהשעה החמורה מוכיחה , שרק דרך אחת יש לגאולה , היא הדרך שעליה הכריז אצ"ל לפני שנתיים ומעלה , ' שעליה נפלו שלמה בן יוסף ויעקב רז , ושעליה נרדפו אנשי האירגון על ידי הבולשת והמלשינים ' . שכן 'בע רב מילחמה עולמית מחפשת בריטאניה בני ברית , ובמילחמה נחוצים לוחמים ואין תועלת במבליגים . לא ייפלא שביום הבחירה נבחר הצד הערבי הלוחם ולא הצד היהודי המבליג ' . כרוז זה ציין את מיעוט חשיבותם של 'מיפקד כוחות , אסיפות , הפגנות ' , בהכ רעה המדינית . אף 'לא הספר הלבן יכריע את הכף , ופירסומו לא יכרית את תקוות ואת פעולות האירגון ' . בשורתו של הכרוז היתה : 'ויום הקרב האחרון , הגדול והמכריע , הולך וקרב , ועל אנשי האצ"ל להיכון אליו . הוא איננו תלוי בהחלטות הממשלה , אלא ברצון האירגון ובנכונות אנשיו . כי מישטר הפחדנות ביישוב - ימוגר , המלשינות — תוחנק , הבגידה - תגורש , השילטון הזר - יהרס , וספריו הלבנים - אחרי פירסומם יעלו באש , באש שיצית האירגון . כי לא השילטון / הבריטי / הפוסק המכריע , אלא חרב האצ"ל ' . כבר בימים שלפני פירסום 'הספר הלבן' ביקש פינחס חטנברג לקשור קשר עם ראשי אצ"ל , להסביר להם שאף הוא נגד שיטת ההבלגה , אלא שיש להקפיד ביחס לגבולות התגובה , ואף קבע פגישה עם דויד רזיאל , מפקד אצ"ל , ליום . 1939 . 5 . 12 אותה פגישה לא יצאה אל הפועל משום הבדיקות הקפדניות של אנשי המישטרה בדרכים , ונדחתה ליום . 1939 . 5 . 19 רזיאל יצא לחיפה באווירון אזרחי מתל אביב , אלא שהאוויחן נתעכב בלוד , ושם נעצר רזיאל בידי המישטרה , והועבר לבית הסוהר בירושלים . עם מאסרו של דויד רזיאל הועמד חנוך קלעי , חבר המיפקדה , בתורת ' ראש המיפקדה ' . קלעי קיים פגישה עם חטנברג , ובה מסר לו על התוכניות לפגוע במיתקנים ממשלתיים . רוטנברג היתה דעתו נוחה , ואף העביר תרומה מיוחדת לכך . ביום השבתון ( 1939 . 5 . 18 ) ענדו רבים סרט שעליו תמונתו של ז'בוטינסקי והכתובת : 'המולדת קוראת לו ' . כרוזים של אצ"ל הכריזו : 'העם העברי יבחר למות בקומה זקופה מאשר לחיות כשהוא כורע על ברכיו ' . למיסדר בית"ר בבוקר באו מאות בתילבושתם . ד"ר אפריים ואשיץ נאם לפניהם < 'רוב העם עונד את הסרט עם תמונתו של ז'בוטינסקי . מדוע עונד העם את הסרט הזה דווקא היום — ? יען כי הוא , ז'בוטינסקי , ניבא על היום הזה כי יבוא , והעם חייב להודות בצידקתר . בשעות שלאחר הצהריים התגברו סטודנטים על המישטרה בירושלים והפגינו לייד מיש רדי מושל המחוז . הומטרו אבנים על הביניין , והשוטרים והחיילים הגיבו באלות . היו פצועים וניזוקים ( למעלה ממאה , לא הספיק המקום בבתי החולים בעיר לקבלם . ( חיילים המשיכו בהכאת עוברים ושבים , והוכרז עוצר בעיר . סניף הדואר בשכונת גאולה הועלה באש . ההודעה הרשמית דיברה בהפלת שתי סוכות טלפון , בפציעת שוטרים בריטיים , ביריות מצד הקהל . במישרדי הצ"ח ובית"ר במקום נערך חיפוש קפדני והשוטרים חלקו מהלומות ואף ניתצו רהיטים . ז'בוטינסקי שיגר ברכה ל'ירושלים הלוחמת , שבפעו לותיה הראשונות נתגלו עוז רוחה ואומץ לבה של נשמת העם הצעירה לנצח ' . בקשר עם פירסום 'הספר הלבן' ועם הוראות שפורסמו מטעם מוסדות מקומיים שונים , הודיע ועד המורשים של הצ"ח : ' מוסדות ההסתדרות הציונית החדשה בארץ ישראל אינם משתתפים בשום פעולות , שאורגנו על ידי ה ( 2034 ההפגנה היתה יזומה מצד אצ"ל , ונצטרפו אליה אנשי הצורר ופעילי הע"ל , וקהל רב מאוד . חנוך קלעי
|
|