|
|
Page:703
אלה שעמדו בתוך שורותיהם של אותם צעירים , וכן אלה שהכירו אותם מקרוב באמונתם ובאורחי חייהם , ידעו יפה את מעמדם הרוחני והמוסרי , לא התגנדרו ולא התנשאו , אף לא לקו בחולשת דעת משום יחס הסביבה העויינת להם . צעירים בעלי הכרה איתנה היו , פשוטי דרך — אפילו היו רבים אנשי השכלה ותרבות בכללם — אוהבי אדם ואוהבי חיים , עליזים וטובי לב , ועם זה אנשי חומרה ונוקשות בנושא שנתן טעם לחייהם : עתידו הממלכתי החי של עם ישראל . אוהבי החיים הללו , אפילו שרויים היו בדלות , חשו במו לבם את הכלל הגדול , ש'אין החיים הנכס החשוב ביותר של החיים' 1 H r הללו לא היו 'צמאי דם ' , אף לא שואפי גבורות אלא איתנים בהכרתם , שהם ודורם כולו יהיו כ'וולאד אל מות / אם לא יוכח רצון העם העברי להיות שליט במדידה אחת קטנה בעולם , וידעו בעליל , שרצון זה ביטוייו בעולם הערבי , ואף בעולם בכלל , הם קודם כל כוח וגבורה . הללו הכירו , שלא תהא תקומה אף לא ל'יישוב' יהודי קטן בנחלת אבותיו באיזור המיזרחי של ים-התיכון , אם לא יהא מתחילתו לפחות שווה בכוח מחצו כנגד משנאים ומוסתים , ואם ייצמד לכללים לא מציאותיים של איסטניסות ורוחניות , שפירושן היחיד הגלוי וההגיוני הוא , שאין רצונו המדיני של העם רצון של ממש . עד מהרה נתברר , שאין פיקוד אצ"ל להוט אחר התגובות , ולאו דווקא משום סיכוניהן , אלא משום שלא קל היה להכריע בדבר . בלבם פנימה התקשו הן הפיקוד והן הפקודים ללכת בדרך ה'תגובה' לקראת פעולות של תגמול ונקמה , אפילו מקובלות הן ביותר במיזרח וקובעות בו את הביטחון ההדדי והכללי . בלבם פנימה העדיפו מאז ומתמיד את המערכה , שכמוה כמילחמה גלויה והכרעותיה קובעות הכרעה צבאית לזמן מרובה ובאיזור גדול , על התנקשויות יחידות ופזורות שקורבנותיהן מיקריים ביותר . מעיקרה של בית"ר ומעיקרו של אצ"ל החדש , שהזדהו עם הצבא העברי , ושאפו אל הצבא העברי . ברם כל עוד היה דבר הצבא העברי רק בגדר תוכנית , ואף אצ"ל היה עדיין רק בגדר מחתרת בדומה ל'הגנה' הוותיקה , לא עמדה לאצ"ל האלטרנאטיבה של אפס מעשה , שפירושו האחד הוא : אין אונים . ואומנם הכריעה התחושה , שפאסיביות בתחום הביטחון — בשווקים , בסימטאות , בכבישים , לא זה בלבד שתת נקם בעם הפאסיבי , אלא שאינה ראויה לשמה ואף כבוד אין בה , ועל צד האמת - אף לא מוסר . " 09 בית"רים וצה"רים וחיילים באצ"ל ידעו יפה יפה , שמדינאים — ובכללם ראש בית" ר — עושים חשבונות רבים בנוגע לתגובה ולהבלגה והכרוך בהן , אלא שהם לא ראו עצמם חייבים באותם החשבונות , כשהחשבון העליון הוא הקובע את מעמדו של היהודי ואת עתידו בארץ הישנה החדשה : חשבון שילטונו של היהודי , רצונו המובהק של היהודי לשלוט . שוס תורת מוסר לא היה בה כדי להצדיק שיטה של אי הדדיות בתחום הביטחוני , שיטה שעשתה את הארץ לעוד ארץ גלות אחת ליהודים . הכרתם של המונים גדולים היתה , שיש לשים קץ לאי הדדיות זו , ושיש לקיים מציאות הגיונית של נפגעים נגד נפגעים , סיכונים נגד סיכונים , קורבנות בשווקים ובעיבורי עיר נגד קורבנות , אימה נגד פחד . הללו חשו , שרק הכרעה גמורה במצב הביטחוני תקרב פיתרון מדיני רצוי , ושאף תגובות לא נוחות למדינאים עשויות להיות רצויות ביותר למדיניות האמיתית הגדולה . אצ"ל ואנשיו לא היו נחותים במוסר האנושי כנגד ה'הגנה' וחבריה , שאף הם התלבטו אותן התלבטויות . אם גזרו על עצמם אנשי אצ"ל את הכאב והסיכון שבפעולות תגמול , הרי לא מתוך אהבת דם מרו , אלא מתוך אהבת ישראל , כדי למנוע קורבנות מיש ראל , ובטווח ארוך - אף מן הערבים , וכדי לקיים את הסיכוי האחרון לתקומתה של מולדת עברית מתחדשת . הללו שהלכו לסכן חייהם ומוכנים היו להיראות 'מאוסים' כביכול על אחים , חשבו על עצמם כעל חייבי שירות לעם , ויהא מחירו של השירות מה שיהא , ואילו את המעוללים עליהם ברפש ובסחי ראו כאיסטניסים גנדרנים , ואף שחצנים , וגרוע מכול : כנצלנים של גבורת הזולת . אומנם לא אהבת רצח , 1507 ואף לא מעשי גבורה ( 1505 כפי שניסח המשורר הגרמאני שילר , וכפי שהזכיר להם לא אחת הפרופיסור יוסף קלוזנר . עי' 'במקום מבוא' לספרו : 'כשאומה נלחמת על חירותה' — מלקחי הלימוד העיקריים של בית"ר נגד המבוכה בשנות המאורעות למן תרצ"ו . ( 1506 עי' פאראפראזה לא פארודית בהקבלת הטענות של י . בן דור ' ) דבר — 1937 . 9 . 22 ' , 'חרבות "הכנופיות * ו '' הביריון ( " אל היפוכן של הטענות ( י . דור בן 1 'תרבות ה"כבשיס' ר'המלשין , '" 'משמר העם' ( במקום 'הירדן , ( ' ו . ( 1937 . 10 , ( 1507 אין ידועות התבטאויותיו של ראש בית"ר נגד טירור ורצח אישים או סתם אזרחים ( עי' עמדת דבוטינסקי ביחס להתנקשות במופתי — כץ , 'יום האש . ( 85 ' , יחס השלילה לרצח היה יחסם הטיבעי של מפקדי אצ '' ל , ורק בהתאכזרות על עצמם התגברו עליו בשעה שראו 'עת לעשות . ' על עמדת ראשי הפיקוד עי' עדויות רוזנברג , קלעי , קרמין / נבון / —
|
|