|
|
Page:574
במיפקדת אצ"ל ' הוועד המפקח' על האצ"ל היה מודע למצבי הרוחות בשורות החיילים ואף המפקדים . בו ישבו הרב מאיר ברלין ( איש 'המיזרחי , ( ' יהושע סופראסקי ' ) הציונים הכלליים , ( ' מאיר גרוסמאן ' ) המדינתיים , ( ' ואליהו בן חורין נציגו של ז'בוטינסקי . סופראסקי נקט עמדה לטובת ההבלגה בנימוק , שאין לעשות את האנגלים כגורם נייטראלי בין שני כוחות של תוקפנות . הצרה היתה , שהאנגלים העמידו עצמם במצב כזה מרצונם ולפי שיטתם , אף כשהצד היהודי הבליג , ולא נמנעו מלעשות לעצמם ריווח פוליטי . גרוסמאן העריץ את ההבלגה כ'נשק הכי חזק שידענו במילחמה המדינית . ' הרב ברלין נתלבט בלבו מאוד . רק בן חורין ייצג בוועד הפועל התנגדות לשיטת ההבלגה . המפקד תהומי חשש מפני הסתבכות במילחמת טירור נגד הבריטים , והעדיף 'להסתפק לפי שעה בפעולות התראה ונקמה בקנה מידה מוגבל / ובהתאם לכך אף הכריע 'הוועד המפקח' להתרות בערבים . הלחץ הפסיכולוגי שלחצו הבית"רים דחף את המפקדים הבית"רים ללחוץ על הפיקוד העליון באצ"ל . המפקד תהומי היה מוכן להסתכן בפעולות תגובה קטנות , כדי לפייס דעתם של אקטיביסטים ממורמרים , שעמדו בתוקף על דעתם , כגון החברים בתל אביב ורמת גן וכן בירושלים . 1137 בכך אף קיווה לציין ( 1136 'המדינה' ( וארשה Malhut Jisrael / 7 / 7 VJ . 1936 . 5 . 19 , ( ( נובי סאד , יוגוסלאביה , ( 1936 . 4 . 22 דובר בחלק האחריות הנופל על הבוגדים במילחמת העם . ( 1137 עם ראשי 'האקטיביסטים' בתל אביב וברמת גן נימנו חנוך קלעי , אהרן חייכמאן , א . רוזלר , אריה יצחקי , טזריאל בנצינברג , אסתר רזיאל , שלמה פוזנר , אריה קסל , עזרא בן המוסדות לנאות להמשיך בשיטת ההגנה הישנה , בשמירה הקופאת על שמריה - עמדות ההגנה בערים ובכפרים . לאין אונים זה אף יוחסה עכשיו אידיאולוגיה של 'הדרך היחידה היא הבלגה , ' שהרי ביקשו אישי המדיניות הסוכנותית לעשות לצימצום היקפם של המאורעות ולמניעת כל התנגשות עם הכוחות הבריטיים ועם השילטונות . נוטשו שדות של יהודים , עצים נעקרו , יבולים הועלו באש , ובהתאם לקו רעיוני , כביכול , שאימצו לעצמם ביקשו למצוא לעצמם נוחם בפיתרון שבוא יבוא על דרך ההבלגה דווקא . אף השמאל לא עיכל תורה חדשה זו בקלות , ומהם שראו בשיטה זו את חיסולה של ההגנה העצמית של היישוב היהודי . אף נעשו ניסיונות לחרוג משיטת ההבלגה , ועם שמעטים היו , היה בהם להוכיח שאין כל האמת בטיעון המוסרי על הבלגה כעקרון מקודש במאבק לביטחונו של היישוב היהודי . המצב לא היה נסבל , משום שלא היה בו פיתרון לגבי ההווה , ומשום שלא היה סיכוי של תמורה לטובה בעתיד . 1135 בית"ר יותר מכול גוף ציוני אחר לא יכלה להסתגל למחשבה שקורבנות יהודים הם בגדר דבר של שיגרה בארץ ישראל , ושאין הבדל רב בין התנהגותו של היהודי בארץ ישראל לבין התנהגותו בגלות . הבית"רי ציפה שבארץ ישראל תבוא תגובה יהודית , מפורשת , צבאית , 'ממלכתית , ' למאורעות של רצח מצד הערבים , או מצד מי שיבואו . אחר מאורעות תרפ"ט ראה הבית"רי חרפה לעם כולו במאורעות תרצ"ו , ובלבו חש , שיש חלק רב בעמדתם של מנהיגי הסוכנות בעידודם של הערבים להתקיף , ושל האנגלים להעמיד פני נייטראליים . ה'יזכור' שנוסח לקריאה במועדוני בית"ר הכריז : 'הבוז והקלון לכול אלה , שהביאו לשפיכת הדם העברי בציון , שראו את הסכנה המתקרבת ולא הכינו את היישוב לקראתה . יישאר שמם לדיראון עולם בתולדות מילחמתנו' . 113 ° ( 1135 התמורה שציפתה לה ה'הגנה' ( בהשפעת ראשי הסוכ נות ) היתה , שהממשלה שתכיר ביישוב היהודי כנתקף , תעמיד לרשותו אפשרויות רשמיות של הגנה עצמית . ברם אף אישי ה'הגנה' חייבים היו להודות ו 'עכשיו נתערערה האמונה בכוחנו הפנימי , ונתבלטה תלותנו בכוחות אחרים ' ( גולומב , . ( 1936 . 5 . 21 רפטור ראה 'שהתנהגות החברים בעמק' כמוה כגובלת עם 'ביטול ההגנה העצמית של היישוב . ' טבנקין אמר . 6 . 3 ) : ( 1936 'המצב הוא שהנשק אינו יורה . יש איזה שיתוק הרצון ... אין תשובה מצדנו . ' וישראל גלילי קרא : ( 1936 . 4 . 30 ) ' שמונה עשר יהודים חללים ואין גילוי של הגנה ... נשכח לקח תרפ"ט . כלפי העולם הפוליטי היה זה ביטוי של חולשה ' . גולומב , שנשא באחריות המעשית לשיטה , הודה : ( 1936 . 5 , 4 ) ' אנו בעצמנו מסייעים שתיווצר אצל הערבים ההכרה , שכול הסיפורים על כוח יהודי הם בדותה . דבר וה יתנקם בנו . ' ועוד הודה : ( 1936 . 6 . 2 ) 'שמעתי כי בחוגי הממשלה מדברים בתי מהון על העם הזה הנותן לרצוח את עצמו . ' בלשון חדה קבע ז . ארן / אהרונוביץ ( 1935 . 6 . 3 ) / י 'ההבלגה הפכה שיטה בזויה , ואני רואה בה אחד הכישלונות הגדולים של היישוב ... עכשיו קל יותר לערבי להרוג יהודי מאשר להרוג כלב . ' וכן הודה שאול אביגור / מאירוב / : ( 1936 . 8 . 22 ) 'הערבים מקבלים את ההבלגה שלנו כפחדנות ... אני רוצה קודם כל שהערבים יתחילו לפחד . ' עי' ביחס לכול המובאות הנ"ל בדיונו המאלף של ניב , א , . 266—263 , 251 דורשי 'התגובה' מהשמאל העלו נימוק של חשש מפני 'התפרצות ריביזיוניםטית מסוכנת' שתבוא ( רפטור , . ( 1936 . 5 . 21 התפתלות זו גררה צביעות וסילו פיס ביחס לפעולות תגמול שונות , מהן שמבצעיהן היו מאנשי ה'הגנה ' , עי"ש , . 266
|
|