|
|
Page:172
ח ? את "גמר מלאכתה * של התכנית הטכנית — את הוצאת י »» לוה לשוק ואת מינוי האחראים למפעל — יש להשאיר עד לאחר ועידת השלום . אבל אפשר לקבוע מראש פרט אחד בנוגע לתכנית הטכנית : הדעת נותנת , שתהיה מוקדשת רק למיליון הראשון של שבי המולדת ( השיבה למולדת בתקופה שתבוא אחר כך תהיה אטית יותר ודומה יותר להגירה רגילה ! ואפשר שלא תהיה זקוקה כלל להכנת תכניות מיוחדות ) 1 ובשעת עריכת התכניות יצטרכו להביא בחשבון שלשה שלבי התפתחות שונים : שיכון העולים במחנות בראשית העליה » בנין המרכזים החדשים , שיהיו ברובם מרכזי תעשיה' באזורים שייקבעו לשם מטרה זי ; והייצור הראשון של הסחורות . השלב הראשון יהיה כרוך בקשיים עצומים בארץ , שאין בה מושבות יהודיות הקיימות מלפני כן . בארץ , שכבר קיימים בה ערים יהודיות , רובעים יהודיים בכרכים וכ 300 כפרים יהודיים גדולים וקטנים , המפוזרים על פני שטח רחב — התפקיד יהיה הרבה יותר פשוט . אם נדבר להלכה ובאופן כללי ומופשט . הרי בארץ שכבר יושבות בה כ 500 , 000 נפש ( בתנאים שאינם נעדרים נוחיות ) אפשר לשכן מיד עוד 500 , 000 נפש באופן זמני , לפי השיטה הנוקשה והפשוטה של שימוש בדירות מן המוכן : אכסון בבתי המתישבימ הישנים . אכן' יש יסוד לשער , שבמקרה שלנו יצטרכו להשתמש בשיטת האכסון רק באופן יוצא מן הכלל : מכיון שזרימת העולים החדשים תהיה בבחינת תופעת קבע , הרי כדאי יהיה לבנות בשבילם בנינים משותפים או צריפים . אוכלוסים נודדים יהיו מצויים תמיד ו קבוצה אחר קבוצה יצאו העולים לבקש את עתידם במקומות אחרים > הדעת נותנת , שלמעלה משליש ממיליון המתישבים הראשון , עם נהירתם לארץ' יהיו זקוקים לאכסון ארעי באיזו צורה שהיא . מכאן אנו למדים , מה יהא טיבו של הסעיף הראשון בתכנית , בקויו הכלליים :
|
|
|