|
|
Page:170
לאחריה ! ושדה עבודה חדש — עבודת מלחים באניות — ייפתח לפני אלפי צעירים יהודיים . ג ) ההתישבות עצמה : בנין בתים בשביל מחנות העולים הראשונים ובניה באזורים העירוניים החדשים ו סלילת כבישים , שךבתב , בנין מחסנים בשביל המלאי וכל העבודות הצבוריות בדרך כלל . ד ) בנין בתי חרושת ( במדה שההון הפרטי לא ידאג להקימם ) » אבל יש יסוד לשער — אם רק אירופה המערבית ואמריקה לא תיחרבנה גם הן — שרובם של המפעלים האלה ימומנו ע"י ההון הפרטי בלבד . ה ) עניני בריאות , בתי ספר , בטחון צבורי . ו ) הוצאות ההנהלה . יש לשער , שאפילו אנשי עסק נוקשים וזהירים ביותר יחשבו , שסילוק המלוה הבינלאומי , הקרן והריבית גם יחד , הוא מובטח כל צרכו . מובן , שכל הנטל הזה של פרעוךהמלוה יפול על שכמי היהודים עצמם , בעיקר — על ההתישבות החדשה . אפשר יהיה להציע בטחונות נוספים שונים ! ברור , שאחת הערובות שיש בהן כדי להבטיח את סילוקו הסדיר של החוב הצבורי על הצד הטוב ביותר היא — שהכנסות המכס של ארץ ההתישבות תהיינה ערבות לתשלום חחוב . אפשר לגלות גם מקור אחר לבטחונות , אפ חוזה השלומ , אשר ייחתם בעתיד , יחייב את ארצות האויב לשלם פיצויים . סעיפי הפיצויים שנכללו בחוזה ורסאיל השאירו אחריהם טעם רע , וכעת רווח בצבור משפט קדומים , השולל בחריפות את הסיסמה הרגילה , כי "האויב חייב לשלם . " אבל אין צורר להרחיק לכת במסקנות מן הדעה הזאת עד כדי קיצוניות . אין ספק , שנורמאן אנגייל הוכיח בראיות חותכות , כי הרצון להכריח את האויב' שישלם את נזקי
|
|
|