|
|
Page:11
בעודנו יושבים בגולה שיחרר אותנו מהפסיכולוגיה הגלותית במקומם של הקינאה והיאוש , הקינאה כלפי עמים שרכשו את עצמאותם אחרי מילחמת העולם הראשונה , והיאוש ממצבנו אנו , הביא בלבנו אמונה וביטחון שגם אנו נזכה לביית משלנו . אמונה זו נטע בלבנו כבר בביקורו הראשון בריגה , ולא עזבה אותנו גם בימים הקשים ביותר . באותם הימים , בתחילת דרכנו , עדיין לא נכתבה סיפרות לבית"ר . קיימת היתה אך ורק תורה שבעל פה — דברי ראש בית"ר , הגע ונד מיישוב אחדלמישנהו - בנאומיו ובשיחות שניהל עם בני הנעו דים . ברם כבר אז ינקנו ממקור עשיר , מכתביו מימי נעוריו . את הפילוסופיה הציונית שלו למדנו ממאמריו הראשונים , אותם כתב והוא רק בן עשרים וכמה . גם רעיונותיו על תפקיד הנוער כלפי העם התגבשו בצורה הברורה ביותר כבר בתחילת דרכו הציונית . אוצר גדול מצאנו בפליטונים שלו , שנכתבו בתחילת המאה ושהופיעו בספר בשנת 1922 ברוסית , ובמאמריו שפורסמו ב ' ראזסבייט , ' תחילה בבר לין ולאחר מכן בפאריס , ואף אלה בלשון הרוסית . ואת דבריו קראנו ברטט , את דבריו ספגנו בדמנו . מי מאתנו לא ידע בעל פה את הקטע מתוך 'בימי אבל' ו 'אמונתי אומרת , שבוא יבוא היום ועמי גדול יהיה ובן חורין , וארץ ישראל תזהיר בכול צבעי הקשת של נופה הנהדר ... לא פרעות הולידו אמונתי זו , ובשל הפרעות לא אזנח אפילו לרגע את מלאכתי . ' ב 1906 נאמרו הדברים , ועד יום מותו , בשנת , 1940 לא זנח את עבודת הקודש שלו , עבודת האמונה שלו . במאמר אחר , גם הוא מאותה תקופה , אמר ז'בוטינסקי : 'אוהב אני את אמונתי , ובה ידעתי אושר . ' על האושר הגדול , שהוא מנת חלקו של כל מאמין , סיפר לנו ראש בית"ר בפגישתו הראשונה עם הנוער בריגה . באוזני התלמידים מן המחלקות הראשונות של הגימנסיה בריגה דיבר עברית על אודות בן יהודה , מחיה הלשון , האיש שדיבר אך ורק עברית , ועל 'המשוררים הנפלאים הכותבים בלשוננו , ומה יפה ואדירה היא לשוננו , ומה גדול אושרו של עם להיות שולט בלשון כזאת . ' ולצעירים מן המחלקות העליונות של הגימנסיה סיפר , ברוסית , על יוסף תרומפלדור , הגיבור הגידם , על תל חי , על גדוד הפרידות ועל הגדודים העבריים , ועל 'טוב למות בעד ארצנו' - אם מאמין אתה 'כי לנו , לנו תהיה , לנו , כתר החרמון . ' ז'בוטינסקי האמין שיוסף תרומפלדור אינו תופעה בודדת בתולדות דורנו , ושיקומו עוד אלפים ורבבות , שהשירות לעמם יהיה להם צו יחיד קדוש . ואת מאורע תל חי הפך לסמל גדול של גבורה . תרומפל דור , קיווה ז'בוטינסקי , ישמש סמל לנוער היהודי כדבר שירו : ' שם תל חי יתקדש - תל המרץ החורש ... ! שם תל חי רום ימריא — תל הכוח העברי ... ! שם תל חי עד יחי — תל הרוח העברי . .. 1 שם תל חי סמל דור - תל עמל ועוז ואור . ' ! קריאתו של ז'בוטינסקי אל הנוער להיות דור הכוח העברי , דור הרוח העברי והעמל העברי , עברה כרעם את כל הגולה . כתינוק הלומד בפעם הראשונה לבטא את המלים 'אמא' ו'אבא , ' כך למד הנוער העברי מלים חדשות , אותן לא ידענו כל שנות הגולה : 'שלי , ' 'ארצי שלי . ' נזקפה בבת אחת קומתו של נוער ציוני מסוג חדש , שלא ראה עוד עצמו כעני המבקש נדבה , ולא כחסר זכויות המבקש רחמים , אלא כנוער לעם שנגזלו ממנו נחלתו וביתו , ודורש את שלו :
|
|