|
|
Page:323
השלום עתה מייבבת אצלנו בציונות , בצורה מרעישה מאוד , מקהלת רודפי שלוס , השואפים להשיג ( על ידי הטפה ליהודים בלבד ) השלמה עם הערבים . קשה להיפטר מרגש בחילה : למחרת , לאחר שחיטה כה שפלה ומאוסה — הבה נתוודה בחטאינו ונבקש , שלא בכינו להבא . אפילו אני , עם כל זלזולי האורגאני בחלקו הניכר של ההרכב הבכיר והזוטר בציונות של ימינו , לא ציפיתי להתרפסות תהומית כזאת . אף על פי כן , יש לדחות את רגש התיעוב ועוד פעם להתבונן היטב בעניין זה לגופו של דבר . שלום עם הערבים , כמובן , דרוש ו אין צורך לגמרי בהטפה בנושא זד . לפני היהודים . אנו כולנו , מאה אחוז , רוצים בשלום . וזה עידן ועידנים היה יכול להיות שלום ( שלום אמיתי , כלומר , בנוי לא על "אהבה , " שאינה יכולה להיות , אלא על גורמים אובייקטיוויים , ( אילו נהגה ממשלת ארץ ישראל באופן אחר . אילו ראו הערבים , שאנגליה גמרה אומר , בצורה נחרצת , לעודד עלייה יהודית ולא תסבול שום אלימות ; אילו ראו זאת למעשה , על פי סימנים משכנעים של כל שיגרת הביצוע הממשלתית , אז גם היה בא השלום , וזה מכבר . הערבים הם עם נבון למדי , כדי שלא יחלמו על הבקעת קיר ברזל בידיים ריקות , או אפילו כשמקל בידם , אם הם מאמינים בכך , שיש קיר ושהוא עשוי ברזל . אילו האמינו בכך , כי אז לא היה איש שועה למסיתים , ובראש התור היו מופיעים אצלם בני אדם מתונים ומיושבים בדעתם ולקראתם היו באים גם מצדנו בני אדם מתונים ומיושבים בדעתם — ותודה לאל , אין הם מועטים אצלנו , אלא אדרבה , אפילו רבים , שלא לפי מסיבות הזמן , — והיו מגיעים עמהם מהרה לידי הבנה . אז היו ניתנות לערבים ערובות בדבר שוויון זכויות , אי פגיעה ברווחת עמלם , אוטונומיה תרבותית , ובכלל — כל מה שאנו שואפים להשיג לעצמנו בכל הארצות . אז היה מ ^ תרר שלום . במקום זה התנהגה הממשלה כמסית הראשי . מפני זה אין שלום .
|
|