|
|
Page:237
בעקשנות על נקודת מבט כספית בלבד , כלומר , דואגת להכנסות בלתי אמצעיות של אוצר המדינה , ולא למען האינטרסים של ההתיישבות . עוד זה לא מכבר גבתה מכס בעד צינורות ניקוז , הדרושים לייבוש ביצות . את המהלומה הראשונה לבית החרושת "סיליקאט" הנחיתו דמי תובלה שנגבו מטעם שלטונות מסילות הברזל בארץ , ואשר בעטיים עלתה הובלת סחורה מתל אביב לחיפה בהובלת סחורה מטרייסט לחיפה . וזכורים עוד היטב המקרים , שקרו לבתי חרושת של ה"ה ךלפינר ובלום , שלא יכלו להמשיך בעבודתם מחמת מדיניות המכס של הממשלה . והכל גם יודעים על סכסוך חדש — סביב חוזה מסחרי עם סוריה , המאיים דווקא על הענף המוצלח ביותר של התעשייה העברית — ענף הטכסטיל . אין להשיב על כך . - "ישפרו נא היהודים את תוצרתם , ואז לא יפחדו מן ההתחרות . " מהתחרות "פוחדות" גם אנגליה וגרמניה , ששם טיב התוצרת " משופר" מאוד . והעיקר הוא בזה , שאין להשיג את "שיפור טיב התוצרת" על ידי החלטה נלהבת ו "הבה נפשיל את שרוולינו ונעבוד טוב יותר . " לשם כך דרושות מכונות יותר יקרות , חומרי גלם יותר יקרים , מומחים יותר יקרים , במלים אחרות י ! הון . ואולם דווקא התעשייה היא אותו תחום , שאליו אין למשוך הון באמצעות קרן היסוד . ההון זורם לתעשייה רק אז , כשיש לה בבירור סיכוי לשווק את תוצרתה : אמצעי מכס נבונים מסייעים לשוק הפנימי , הסכמי מסחר נבונים מסייעים לשוק החיצוני , ומדיניות נבונה , הנוגעת לדמי תובלה ומסים — לשניהם כאחד . אם כל זה חסר , אין כל סיכוי לשיווק וגם אי אפשר לחלום על זרימת הון רציני . סניגורי הממשלה מצביעים על כך , שבכל זאת , לדבריהם , היו מקרים , שבהם " יצאה הממשלה לקראת" התעשייה . נכון . למשל , כשסגר מר דלפינר את בית החרושת שלו ופיטר את פועליו , נמלך האוצר בדעתו ומילא את דרישתו . ומכאן נובעות שתי מסקנות . הראשונה 1 אם מילאו , בכל זאת , את דרישתו של ךלפינר , משמע שהיתה זו דרישה מתקבלת על הדעת , והסירוב הקודם לא היה אלא מתוך קוצר ראייה או עקשנות ; אך ממשלה , המסרבת למלא תביעות , המת קבלות על הדעת כשלעצמן , מתוך קוצר ראייתה ועקשנותה , היא ממשלה גרועה . מסקנה שנייה . אפילו ממשלה כזאת מוותרת לנוכח לחץ חזק למדי של מחאה ציבורית — מה שאמנם הוכח . ה . המדיניות וההנהלה הציונית שואלים אותנו לעיתים קרובות שאלה מסוג השאלות של תרמית מתחסדת : " באילו אמצעים חושבים אתם לשדל את השלטונות הבריטיים לשנות את
|
|