|
|
Page:38
המשכילים ביותר של דורנו , כי אי אפשר ליישב בבת אחת בארץ ישראל חצי מיליון איש , וכי הארץ לא תישא זאת , וכי תחילה יש להכשיר את הקרקע ... זאת ידע הוא גם בלעדיהם . מד , שהוא דרש אכן היתה "הכשרה : " קביעת צורות ושיטות להנהגת הארץ , שתוך תקופה קצרה ביותר תאפשרנה התחלת התיישבות המונית ומהירה . כי ה"רואה" ראה כבר אז , כי הצהרת באלפור עלולה להידרדר בפועל לדריכה במקום אחד , המינהל הבריטי למעצור בולם , ועבודתנו — ל"חיבת ציון" מצומצמת , ! וכן , שהזמן אינו נעצר , והצרה היהודית הולכת וגדלה במהירות חסרת תקדים , אויבינו מתאחדים ומתכוננים להתקפה ; להתמהמה , משמע להיספות . ושוב — מאז , כל יום , במרוצת חמש השנים האחרונות , הביא בכנפיו אישור חדש לצדקתו — צדקת ה"רואה . " אולם אז , ב , 1920 נתקל הוא "אצלנו" רק בלגלוג . הוא רצה להיאבק , אך המוות כבר ארב לו על הסף , "ידיו כבר היו כבולות באזיקי עופרת , רגליו מאובנות בשיש " ... יתכן שלא בכדי עלו לפני מלים אלו של רוסטאן . כשאני מהרהר בחודשיו האחרונים של נורדאו , אני נזכר תמיד בדימוי הנפלא הזה , צרפתי כל כך באופיו ועם זה גם כלל עולמי , האציל בבניו של דון קישוט — סיראנו הגוסס . כל מה שהוא נאבק למענו בחייו אמנם ניצח . כל זה צוחק ומלגלג עליו רגע לפני מותו — השקר שולט בכל , שקר המלחמה ושקר השלום המזוייף סביב . ובפינת מולדתו שלו — מורך לב , עיוורון , צללי מיתאר עתיק של גיטו , שעל אף הכל טרם נפח נשמתו ועודנו חוגג . וסיראנו משמיע את קריאתו האחרונה " ) jc me bats ! : אני נלחם . ( " מזמינים אותנו לבוא כעבור ימים מספר לבית הקברות במונפארנאס — להחוות קידה למול קברו של נורדאו . יש רצון לשאול : לשם מה ? האם לא כדי לנהוג על פי המנהג היהודי העתיק , להקיש על פני הקבר וללחוש : "ר' יהודי , להווה ידוע לך , שמת " ? ... לרבים , רבים מאתנו זהו הטעם היחיד לביקור ליד קבר נשכח . אולם יש יוצאים מן הכלל , אם ישנם עדיין ידידים ובנים לנורדאו , הרי זו עצתי להם s & ל תתערבו בהמון . עמדו מן הצד . כשהם ילכו , גשו אחד אחד אל הקבר ואמרו חרש , איש איש לעצמו — ר' יהודי ( שהרי משמע הפנייה הזאת — "מורה" ו"יהודי . ( " Je sais bien qu ' a la fin vous me mettrez a bas — n'importe : Je me bats ! ! Je me bats ! Je me bats " ) אני יודע היטב , כי בסופו של דבר תגבר עלי — אך לא חשוב : אני נלחם ! אני נלחם ! אני נלחם ( " !
|
|